שְׁבִיּוּת – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

שְׁבִיּוּת

°, ש"נ, — מצב השבוי והשבויה, שבי: יתירות על בנות ג' שנים וכו' בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכריותן והשבויה בשביותה1 (רש"י, כתוב' לו:)

1 [כצ"ל, בדפוסים: בשבויתה.]