ש"נ, — כמו שְׁבִי: וראית בַּשִּׁבְיָה אשת יפת תאר (דבר' כא יא). מדם חלל וְשִׁבְיָה (שם כב מב). אוי לך מואב וכו' כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בַּשִּׁבְיָה (ירמ' מח מו). והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שִׁבְיָה (נחמ' ג לו). ויתנהו יי' אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שִׁבְיָה גדולה (דהי"ב כח ה). שמעוני והשיבו הַשִּׁבְיָה אשר שביתם מאחיכם (שם שם יא). לא תביאו את הַשִּׁבְיָה הנה (שם שם יג). ויחזיקו בַשִּׁבְיָה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל (שם שם יה). — ובתו"מ: הבא ממדינת הים ומבית השביה (מ"ק ג א). — ואמר המשורר: והיתה לו יחידתו לשלל ושביה (ר"ש הנגיד, זכור לבי, בן תהלים, הברמן א, 72).