שְׁבִיל1, ש"ז, כנ' שְׁבִילְךָ, מ"ר סמי' שְׁבִילֵי, — נתיב, מעגל, דרך צרה, P'fad; sentier; path: כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שְׁבִילֵֵי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה (ירמ' יח יה). בים דרכך ושביליך2 במים רבים (תהל' עז כ). — ואמר בן סירא: אל תהי זורה לכל רוח ואל תלך לכל שביל (ב"ס גני' ה ט). — ובתו"מ: ואלו מפסיקין לפאה, הנחל והשלולית, ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים (פאה ב א). מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן (ב"מ ב ג). שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ואין ידוע באיזה מהן הלך וכו' ר"ע מטמא (טהר' ה א). איזו היא רשות הרבים שבילי בית גלגול (שם ו ו). השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגתות רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה (שם שם). לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים (ספרי דבר' נג). התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג וכו' (ירוש' חגי' ב א). בארבעה שבילין חמה מהלכת, ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים וכו' (פסח' צד:). ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה (ת"ר, ב"ק פא.). ודרך לחזיז קולות, אפי' קול שיוצא מן הרקיע עשה לו הקב"ה שביל בפני עצמו (מד"ר ויקר' טו). ועשה לו הקב"ה שביל שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה (תנחו' ויקרא א)3. — ואמר הפיטן: סמוך נפלי וישר את שבילי (יי' אך בך, סליח' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קט.). — ואמר המשורר: ועש יורה שביל שחק לבניו ויורני שבילי בשאיה (ר"ש הנגיד, הכל היום, בן תהלים, הברמן ב, 7). מוליך לבנה על שבילים לא ידעה והוא ידע שביליה (הוא, הנה יחידתי, שם שם, 8). להלך על שבילים נס ותכיר עקלקול מנתיבה הנכונה (הוא, בן משלי, אברמסון, 216). אמר אחלי יכנו שבילי לפני אל (ר"י הלוי, יה למיחלים, זמורה ז, 200). שבט רשע על צדיקים לא ינוח ויעברו בתוך שביל פתוח ומצרים רודף רוח תעו במדבר בישימון דרך (הוא, את נתיבי, שם שם, 79). גביר על חוג תבונות משכנותיו ובשביל המזמות לו צעדים (משה דרעי, הריח מור, לקו"ק נג). — ובתורת הרפואה, צנור בגוף המוליך נוזל, שביל מי רגלים4 וכדו': השבילים הם עורקים בלתי טבעים (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). והשבילים שבהן מתבשלת שכבת זרע שלה מקום זה הוא הנקרא עליה (רמב"ם, אסורי ביאה יה ד). ניקב חוט מחוטי הביצים לשביל מי רגלים והרי הוא מטיל מים משני מקומות משביל המים ומשביל שכבת זרע ה"ז כשר (שם טז ח). והחלק הראשון מתחלק לשני חלקים ונקראים בתים ומגיעים אל החלל שבמחצית המוח שבראש והוא הנקרא שביל והחלק האחרון אין בו אלא חלל [אחד] ונוגע חללו בחלל השביל שבאמצע והשביל שבאמצע הוא שמערב בין חלל האחרון ובין שני חללים הקדמונים (ר"י עקנין, פי' אבות ה כא). — °שביל הזהב5, הדרך הממֻצעת במדות, נוהג בספרות ובדבור. — °שביל בשערות הראש, קו חוצה בתסרֹקת השערות המסֻדרות ממנו לצדדים, נוהג בדבור.