1, פיו"ע, שֹׁבְרִים לִשְׁבָּר־, לִשְׁבֹּר, שִׁבְרוּ, יִשְׁבֹּר, נִשְׁבְּרָה, תִּשְׁבְּרוּ, — שָׁבַר האדם בר, אֹכֶל, קנה תבואה, מזונות, Getreide, Lebensmittel kaufen; acheter du blé, des vivres; tobuy corn, victuals: וכל הארץ באו מצרימה לִשְׁבֹּר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ (בראש' מא נז). יש שבר במצרים רדו שמה וְשִׁבְרוּ לנו משם ונחיה ולא נמות וירדו חי יוסף עשרה לִשְׁבֹּר בר ממצרים וכו' יבאו בני ישראל לִשְׁבֹּר בתוך הבאים (שם מב ב-ה). ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לִשְׁבָּר־אכל (שם שם ז). עבדיך באו לִשְׁבָּר־אֹכֶל (שם שם י). שבו שִׁבְרוּ לנו מעט אכל (שם מג ב). נרדה וְנִשְׁבְּרָה לך אכל (שם שם ד). אכל תִּשְׁבְּרוּ מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם (דבר' ב ו). לכו שִׁבְרוּ ואכלו ולכו שִׁבְרוּ בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב2 (ישע' נה א). — ובמשמ' בנין הִפע', מכר תבואה: ויפתח יוסף את כל אשר בהם וַיִּשְׁבֹּר3 למצרים (בראש' מא נו). — ובמדר': וירדו אחי יוסף עשרה וכו' תשעה חלקים לאחוה ואחד לשבר בר (ר' בנימין, מד"ר בראש' צא). אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אוכל (ר' יהודה בר סימון, שם שם). כל מי שנכנס לשבור אוכל כתבו שמו ושם אביו (הוא, שם שם). — ואמר המשורר: אלו בימי יוסף תהיה, ממך שבר כל איש שברו (רמב"ע, הענק א, ברודי, שכז).
— הִפע', מַשְׁבִּיר, תַּשְׁבְּרֵנִי, נַשְׁבִּיר, נַשְׁבִּירָה, — הִשְׁבִּיר, אֹכֶל וכדו', מכר תבואה: ויוסף הוא השליט על הארץ הוא הַמַּשְׁבִּיר לכל עם הארץ (בראש' מב ו). אכל בכסף תַּשְׁבְּרֵנִי ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי (דבר' ב כח). מתי יעבר החדש וְנַשְׁבִּירָה שבר והשבת ונפתחה בר וכו' לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נַשְׁבִּיר (עמו' ח ה-ו). מנע בר יקבהו לאם וברכה לראש מַשְׁבִּיר (משלי יא כו). — ואמר הפיטן: ברכתי תעלה לראש משביר מחולל ומוליד צדיק כביר (שיר הכבוד). — ואמר המשורר: יפזר הון וישביר בר לכל חי (רמב"ע, הענק א, ברודי, שכה). — °ובמליצה, מכר בכלל: מי מכר נפשך לשאון ים, השביר נפשך למשבריו (ר"ש פפנהים, ארבע כוסות, כוס תנחומים ה).
1 [היו שהשוו לפעל העברי מלים אשוריות כגון הפעל שֵׁבֵרֻ (עי' בסמוך) או שִׁבִרְתֻ במשמ' מחיר. אך אין שֵׁבֵרֻ אלא כמו א. שָׁבַר בעבר' במשמ' שבירת האדמה וחרישתה, ואין שִׁבִרְתֻ אלא כתיב לא מדֻיק על יד הנכון שִׁפִרְתֻ מן שַפָרֻ (שהוא ספר בעבר'). כמו כן קשה לקבל את גזירת הפעל שָׁבַר בהוראה זו מן א. שָׁבַר או את השואתו לערב' ת'מרה ثمرة במשמ' פרי וכו'. יותר נראה, שיש כאן צורת שפעל קדומה, שאולה מאשור', מן עבר (שממנו עֲבוּר, בארמ' עִבּוּרָא באשור' אֵבוּרֻ, תבואה), כהוראת צורה זו, שַבֻרֻ (מקור), העביר והוביל, כי כן נקראה התבואה לא רק עֲבוּר אלא גם יְבוּל, תבואה (היא בארמ' עללתא) כדבר המובא והמובל מן השדה או ממקום הקניה, וכן בלשונות אחרות, למשל Getreide בגרמנ', שעקרו Getreigede, מה שמובא ומֻשּׂא, ועוד. ואמנם בלשון המקרא אין עֲבוּר (הארץ) במשמ' תבואה בא אלא לגבי אכילת מצות בפסח (יהושע ה יא-יב) אחרי שעברו בני ישראל את הירדן, בעוד שהשרש שבר (שעקרו בנין שפעל) שאול הוא מאכדית.]
2 [אין המלים יין וחלב קשורות כאן ישר עם שִׁבְרוּ, ואין להניח שנהג צרוף כגון שָׁבַר יין וחלב בלשון הקדומה. ויש להשלים בהבנת הכתוב את המֻשג קְנוּ, הכלול במלת שִׁבְרוּ.]
3 [אמנם כדעת רבים אולי צריך לבטא: וַיַּשְׁבֵּר.]