ש"ז, סמי' שִׁבְרוֹן, — כמו א. שֶׁבֶר, שבירה, אסון: הביא עליהם יום רעה ומשנה שִׁבָּרוֹן שברם (ירמ' יז יח). — וְשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם כהבעת כאב גדול: האנח בְּשִׁבְרוֹן מתנים (יחזק' כא יא). — ובסהמ"א: ומזיח אפיקים ריפה, ל' שברון כח (רש"י, ישע' מה א). אם כן המעשה ענינו הוא שברון התאות בהחזיר אותם מבור תחתיתם אל הצד העליון האלהי (מאזני צדק לאלגזאלי, 45). וגם הם מיחלים ליום שברון המלכים והשלטונים (מגלת אנטיוכוס). ובקור שברון החום עד שיהיה פושר (אמו"ר לראב"ד א ו, 25). מן המוסרים המביאין לפרישות והכנעת הנפש ושברונה ומניעתה ומלבקש מה שיזיקנה (אבודרהם, סדר ימי העומר ושבועות). להגן על הדור שחטאו ולא שבו והיה עתיד לבא שברון וייסורי הצדיק מגינים שלא תבא וכו' (אלשיך, איוב א יח). ורמז לשברון כח יצר הרע אשר הוא כחרבות לגוף (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה כט). אתה והם תלכו לשברון כי לפני שבר גאון (פענח רזא עה"ת, קרח, נא:). אמנם מה שהזכיר מהתמדת למודו נפלאות וגם שברון רוחו ושמירת פיו ולשונו מדברים בטלים כבר יש לו יסוד גדול לסמוך עליו (נודע ביהודה, או"ח לה, כ:). — ומ"ר °שִׁבְרוֹנוֹת: שהפסידו הגבירים הפסד מרובה בזה ועוד היו שתי שברונות מגוי וישראל מסך ש' אלף פלורינים (חיד"א, מעגל טוב השלם, 139). — ואמר הפיטן: נכון (יוסף) בשור שברון לב, סחו לו אחים בכל לב, על אח נישפוך נפש ולב (ינאי, מים עמוקים, קרוב' בראשית, זולאי, סג). רוח נכאה דכאות לב שברונים, רצון יעלו כחלבי קרבנים (רש"י, ה' אלהי הצבאות, סליח' ער"ה). מזבח אבנה בשברון לבי ואשברה אף רוח בקרבי (שיר היחוד ליום א). כי תם עונך ומשנה שברונַיך (ר' יוסף הכהן, ציון במשפט, קינ' ת"ב). — °ושִׁבְרוֹן השטר, כמו שׁוֹבֵר: כתוב על גבו (של השטר) שברונו (ר"י הדסי, אשכול הכפר, לא תחמוד, שסח אות נ).