פ"י, שָׁבָר, שְׁבָרֵךְ, שְׁבָרָהּ, שָׁׁבְרָה, שָׁבַרְתָּ, שָׁבָרְתָּ, שָׁבַרְתִּי, שָׁבְרוּ, שֹׁבֵר, שָׁבוּר, שְׁבוּרֵי, שְׁבוֹר, לִשְׁבֹּר, שִׁבְרִי, שְׁבֹר, שָׁבְרֵם, אֶשְׁבֹּר, אֶשְׁבּוֹר, יִשְׁבֹּר, יִשְׁבְּרֵהוּ, תִּשְׁבָּר־, תִּשְׁבְּרוּ, תִּשְׁבֹּרוּ, יִשְׁבְּרוּ, יִשְׁבְּרוּהוּ, — שָׁבַר האדם, או האל, או רוח סערה, מקל, עץ, כלי חרש, קנה, עֹל, דלת, חומה, עצם וכו', brechen; casser; to break: ויגשו לִשְׁבֹּר הדלת בראש' יט ט. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תִשְׁבְּרוּ בו שמות יב מו. ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וַיִּשְׁבְּרוּ הכדים שפט' ז כ. וּשְׁבָרָהּ (את החומה) כשבר נבל יוצרים כתות ולא יחמל ישע' ל יד. קנה רצוץ לא יִשְבֹּר ופשתה כהה לא יכבנה שם מד ג. וְשָׁבַרְתָּ הבקבק לעיני האנשים וכו' ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר יִשְׁבֹּר את כלי היוצר ירמ' יט י-יא. אחרי שְׁבוֹר חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא שם כח יב. מוטת עץ שָׁבָרְתָּ ועשית תחתיהן מטות ברזל שם שם יג. קול יי שֹׁבֵר ארזים תהל' כט ה. בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תִּשְׁבָּר־גרם1 משלי כה יה. — ובהשאלה, שָׁבַר את עֹל פלוני, את מוטות עֻלו, פרק את מרותו: וָאֶשׁבֹּר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות ויקר' כו יג. כי מעולם שָׁבַרְתִּי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבור ירמ' ב כ. אך אמה יחדו שָׁבְרוּ על נתקו מוסרות שם ה ה. שָׁבַרְתִּי את על מלך בבל שם כח ב. אֶשְׁבֹּר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק שם ל ח. בְּשִׁבְרִי שם את מטת מצרים ונשבת בה גאון עזה יחזק' ל יח. וידעו כי אני יי' בְּשִׁבְרִי את מטת עלם והצלתים מיד העבדים בהם שם לד כז. — שָׁבַר את מטהו, את זרועו, נטל מבעליו את הכח לרדות: שָׁבַר יי' מטה רשעים שבט משלים ישע' יד ה. את זרוע פרעה מלך מצרים שָׁבָרְתִּי יחזק' ל כא. וְשָׁבַרְתִּי את זרעות פרעה שם שם כד. שְׁבֹר זרוע רשע תהל' י יה. — ושָבַר האל לאדם מטה לחם וכדו', נטל ממנו פרנסתו כשבירת מטה2:  בְּשִׁבְרִי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו ויקר' כו כו. הנני שֹׁבֵר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה יחזק' ד יו. ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שָׁבָר תהל' קה יו. —  ושָבַר האל קשת ומלחמה, שבר את קשת העם, את בריח העיר וכדו', נטל ממנו את הכח להלחם ולהתגונן: הנני שֹׁׁבֵר את קשת עילם ראשית גבורתם ירמ' מט לה. וְשָׁבַרְתִּי את קשת ישראל בעמק יזרעאל הוש' א ה. וקשת וחרב ומלחמה אֶשְׁבּוֹר מן הארץ שם ב כ. וְשָבַרְתִּי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת און עמו' א ה. — ושָבַר את העם, את בחוריו, את מלכו: לִשְׁבֹּר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו ישע' יד כה. הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שָׁבְרֵם ירמ' יז יח. כי שָׁבַרְתִּי את מואב ככלי אין חפץ בו שם מח לח רוח הקדים שְׁבָרֵךְ (את צור) בלב ימים יחזק' כז כו. קרא עלי מועד לִשְׁבֹּר בחורי איכ' א יה. ואכלי פתבגו יִשְׁבְּרוּהוּ וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים דני' יא כו. — ושָׁבַר האריה אדם או בהמה, טרף אותו: ויתנהו יי' לאריה וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וימתהו מ"א יג כו. לא אכל האריה את הנבלה ולא שָׁבַר את החמור שם שם כח. — ובינ' שָׁבוּר, בעל חיים ששברו בו אבר מן האברים: עורת או שָׁבוּר או חרוץ או יבלת וכו' לא תקריבו אלה ליי' ויקר' כב כב. — ובהשאלה לתכונות נפשיות, שבר לב האדם, גרם לו כאב גדול: חרפה שָׁבְרָה לבי ואנושה תהל' סט כא. הרופא לִשְבוּרֵי לב ומחבש לעצבותם שם קמז ג. — ושָׁבַר גאון עזו, הסיר את עזות לבו הגאה: וְשָׁבַרְתִּי את גאון עזכם ויקר' כו יט. —  ושבר האדם את צמאו3 רִוָּה אותו, den Durst stillen; étancher la soif; to quench one's thirst: ישקו כל חיתו שדי יִשְׁבְּרוּ פראים צמאם תהל' קד יא. —  ובתו"מ: שדה שקצרוה כותים וכו' שברתה4 הרוח או בהמה פטורה פאה ב ז. שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות שבת כב ג. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה5 ר"ה ג ח. כיצד הרגל מועדת, לשבור בדרך הלוכה, הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבור, היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת לרגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק וכו' ב"ק ב א. ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור וכו' ב"מ א ד. נושא שכר והשוכר נשבעים על (הבהמה) השבורה ועל השבויה ועל המתה שם ז ח. אין מוכרין להם (לגויים) בהמה גסה, עגלים וסיחים שלמים ושבורין ע"ז א ו. שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ערכ' ט ד. כלי מתכות מיטמאין ומיטהרין שבורין ר' אליעזר, כלים יד ז. ומת, מיתתו בידי שמים, או נשבר, ששברתו חיה מכי' משפטים טז. אוכל תשברו מאתם, באוכל תשברו, האכלתו שברתו, שאם היה קשה עליך כאוכל תשברו ירוש' שבת א ה. לאדם שנשברה רגלו וחיתה, מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה ר' מאיר, מו"ק כא:. אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות וכו' אלא שבור את שיניו6 ואמור לו שלי אני נוטל בן בג בג, ב"ק כז:. ועד שיהיו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה ב"מ צה:. איד, ואיד יעלה מן הארץ, שהוא שובר לבעלי7 שערים, ענן, שהוא עושה בריות ענוים אילו מאילו מד"ר בראש' יג. נזכרת אני את השברים שהיית שובר את המלכיות בעבורי בלילה וכו' בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה שם שמות יח. נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה כששה ככרי זהב ושברה פסיק' ר"כ, את קרבני, בובר, נט:. —  שבר את לבו של אדם, במשמ' שִׁנָּה את רוחו, את יצרו, לרעה (לפחד) או לטובה8: מצוה לפרוק עם השונא כדי לשבור את לבו9 תוספת' ב"מ ב כו. שלא אמרו (ישראל) האיך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים מכי' בשלח א; מד"ר שמות כא. נתכוונו המרגלים לשבור לבן של ישראל תנחו' שלח ט. —  ושברה האשה את כתֻבתה, ושברה על הכתֻבה, בִטלה את תביעתה על הכתֻבה בשובר10: אם אמרה טמאה אני, שוברת כתובתה ויוצאת סוט' א ד. שברה לו מקצת כתובתה, שברה לו על כולה תוספת' כתוב' ד יא. כונסה ומגרשה והיא שוברת לו על הכתובה שם שם ט א. שברה לו כשהיא תחתיו וגרשה והחזירה אליו ומת נוטלת כתובתה שם שם ט ו. כתוב לזון את בת אשתו ושברה לו לא כל הימנו, שזכין לקטן ואין חבין לו שם שם י ב. ועי' שׁוֹבֵר. —  ובהשאלה, שבר דברי פלוני, בטל אותם, סתר אותם: כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש ר' בון בר חייה, ירוש' שביע' ח א. שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן שבת מו.. סופו של פסוק שובר את ראשו ר' שמואל בר נחמן, תנחו' וירא יג. דתבריא, שהם שוברים את הדברים מד"ר שה"ש, אמרתי אעלה בתמר. —  ובסהמ"א: ואין מה שאמר הכתוב וכו' שובר מה שאמרנו ר"י א"ת, הרקמה א, 4. כי הצטידנו אתו איננו שובר לדברנו זה, אע"פ שבא מן צידה שם יד, 97. ואיננו שובר עלינו מה שאמרנו וכו' הוא, השרשים לריב"ג, פרע. ואלו היתה הסברה מחזקת אותו היתה לו התורה שוברת וסותרת ראב"ח, העבור, נד. אינו חולק עליהם וכו' כל זמן שאינו שובר את טעמם הוא, מגלת המגלה, עד. ושברתי כל אותן הראיות רמב"ם, אגרת אל חכמי מונטפליר, HUCA ג, 353. ראה רשע זה כמה הוא אוכל וכמה הוא שותה עד ששוברין את שיניו מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 230. שהבעל חושב שאמרה ככה שהיה מאוס עליה משום שהוא בקוע ושבור והוא עני שו"ת ר"י מינץ ור"מ פאדוא לד, נז.. —  ושבר שני פלוני במשפט11, הרשיע אותו בדינו: אבל לפועלי און המשפט מחתה מפני ששוברים את שיניהם במשפט מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 223. —  ואמר המשורר: שבר את לבך מתאנתו ושום חכמה ומועצה מנתו ר"ש הנגיד, שבר את לבך, בן משלי, אברמסון, 318. אשר דמה לאיל על אפיקי מים ולא יוכל שבור צמא ראב"ע, קרא שיר זה, כהנא א, 76. —  °ושׁבר שַׁעַר, כמו הפקיע שער, שבר את המחיר הקבוע בשוק12: בשבר אשר הם שוברים, הן הן שהיו שוברים השערים מעצמן, היתה שורה פוגעת בחברתה ושואלין אלו לאלו, בכמה לקחתם היום, והן אומרין בשמונה סלעים, והן לא לקחו אלא בששה סלעים, באין אלו ונותנין שמונה סלעים מעצמן ונוטלין מדה"ג בראש', מרגליות, תשצ. —  °ובתורת הלשון, שָׁבַר מלה, בטא או נקד אותה בתנועת חירק13: לפי שמה אמולה לִבתך הל' בו שבור דונש, תשו' על רסע"ג 152, עמ' 54. ומנהג העברים כאשר יאמרו מאלה (מפעלי ל"ה) פעלתי שיהפכו ההא ליוד נעלם וישברו מה שלפניו בחיריק דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 99. נדה היא, והוא תאר אעפ"י שהוא שבור הפה כאשר הוא צחה צמא ר"י א"ת, שרשים לריב"ג, נדד. וירִשתם, שבור הריש בעבור שבר הוי"ו ראב"ע, דבר' יא ח. כי היה ראוי להיות שבור בחיר"ק הוא, שפת יתר, 21.

—  נִפע', נִשְׁבַּר, נִשְׁבָּר, נִשְׁבְּרָה, נִשְׁבָּרָה, נִשְׁבַּרְתִּי, נִשְׁבְּרוּ, נִשְׁבָּרוּ, נִשְׁבָּר, נִשְׁבָּרִים, נִשְׁבְּרֵי, נִשְׁבָּרָה, נִשְׁבֶּרֶת, נִשְׁבָּרֶת, הִשָּׁבֵר, תִּשָּׁבֵר, יִשָּׁבֵר, תִּשָׁׁבֵר, תִּשָּׁבֶר, יִשָּׁבְרוּ, יִשָּׁבֵרוּ, תִּשָּׁבַרְנָה, —  נִשְׁבַּר המטה, הקנה, השבט, הפטיש, הפח, כלי החרס, הפסל, נשברה הדלת, הקרן, הקשת, שברו אותם, חל בהם שבר, zerbrochen werden, zerbrechen; se casser; to break, be broken: וכלי חרש אשר תבשל בו יִשָּׁבֵר ויקר' ו כא. אל תשמחי פלשת כלך כי נִשְׁבַּר שבט מכך ישע' יד כט. ביבש קצירה תִּשָּׁבַרְנָה נשים באות מאירות אותה שם כז יא. איכה נִשְׁבַּר מטה עז מקל תפארה ירמ' מח יז. איך נגדע וַיִּשָּׁבֵר פטיש כל הארץ שם נ כג. הציתו משכנתיה נִשְׁבְּרוּ בריחיה שם נא ל. ונשמו מזבחותיכם וְנִשְׁבְּרוּ חמניכם יחזק' ו ד. למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם וְנִשְׁבְּרוּ ונשבתו גלוליכם שם שם ו. נִשְׁבְּרָה דלתות העמים נסבה אלי שם כו ב. בתפשם בך בכף תרוץ וכו' ובהשענם עליך תִּשָּׁבֵר שם כט ז. נפלו דליותיו וַתִּשָּׁבַרְנָה פראתיו שם לא יב. חרבם תבוא בלבם וקשתותם תִּשָּׁבַרְנָה תהל' לז יה. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נִשְׁבָּר ואנחנו נמלטנו שם קכד ז. ותרץ גלת הזהב וַתִשָּׁבֶר על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור קהל' יב ו. —  ונִשְׁבְּרָה האניה: יהושפט עשה אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי נִשְׁבְּרוּ14 אניות בעציון גבר מ"א כב מט. והאניה חשבה לְהִשָּׁבֵר יונה א ד. וַיִּשָּׁבְרוּ אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש דהי"ב כ לז. —  ובור נִשְׁבָּר, בור סדוק: אתי עזבו מקור מים חיים וחצב להם בֹּארות בארת נִשְׁבָּרִים אשר לא יכלו המים ירמ' ב יג. —  ונשברה עצם אדם או בהמה, זרועו, מפרקתו: ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער וַתִּשָּׁבֵר מפרקתו וימת ש"א ד יח. ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הַנִּשְׁבָּרֶת יחזק' ל כב. שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נִשְׁבָּרָה תהל' לד כא. כי זרועות רשעים תִּשָּׁבַרְנָה וסומך צדיקים יי' שם לז יז. כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תִשָּׁבֵר איו' לא כב. —  ובקצור, נִשְׁבְּרָה הבהמה, במשמ' נשברה ידה או רגלה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נִשְׁבַּר או נשבה אין ראה שמות כב ט. את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לא חבשתם יחזק' לד ד. הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לא ירפא זכר' יא יו. —  ובתמונה, נשבר איש, עם, חַיִל, מלכות, קריה וכדו', הֻכה ונגף: וכשלו בם רבים ונפלו וְנִשְׁבָּרוּ ונוקשו ונלכדו ישע' ח יו. נִשְׁבְּרָה קרית תהו שם כד י. כי שבר גדול נִשְׁבְּרָה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד ירמ' יד יז. וצעקי מעברים כי נִשְׁבְּרוּ כל מאהביך שם כב כ. נִשְׁבְּרָה מואב שם מח ד. נגדעה קרן מואב וזרעו נִשְׁבָּרָה שם שם כה. פתאם נפלה בבל וַתִּשָּׁבֵר שם נא ח. עת נִשְׁבֶּרֶת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו יחזק' כז לד. וידעו כי אני יי' בתתי אש במצרים וְנִשְׁבְּרוּ כל עזריה שם ל ח. על כן פתאם יבוא אידו פתע יִשָּׁבֵר ואין מרפא משלי ו יה. ועל שר שרים יעמד ובאפס יד יִשָּׁבֵר דני' ח כה. וכעמדו תִּשָּׁבֵר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים שם יא ד. וירדפם אסא וכו' ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נִשְׁבְּרוּ לפני יי' ולפני מחנהו דהי"ב יד יב. —  ובתמונה, נשבר לב האדם או רוחו, במשמ' רֻכַּךְ עֹז רוחו: שלחני לחבש לְנִשְׁבְּרֵי לב ישע' סא א. נִשְׁבַּר לבי בקרבי רחפו כל עצמתי ירמ' כג ט. קרוב יי' לְנִשְּבְּרֵי לב ואת דכאי רוח יושיע תהל' לד יט. זבחי אלהים רוח נִשְׁבָּרָה לב נִשְׁבָּר ונדכה אלהים לא תבזה שם נא יט. —  והעוְלה: וַתִּשָּׁבֵר כעץ עולה איו' כד כ. —  ובמשמ' פ"י, כמו שָׁבַר: אשר נִשְׁבַּרְתִּי15 את לבם הזונה אשר סר מעלי יחזק' ו ט. —  ובתו"מ: וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל שבת כג ה. ודחף אחד מהן את חברו ונפל ונשברה רגלו יומא ב ב. הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד מו"ק א י. נשברה כדו ברשות הרבים ב"ק ג א. השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן פטור ב"מ ו ד. אמר לשומר חנם היכן שורי, אמר לו מת, והוא שנשבר או נשבה וכו' שבוע' ח ב. נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו חול' ד ו. ניטלה האוזן נשבר החדוד טהור כלים ד א. חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו, נשבר מקופו טהור שם יג ג. המצניע החבית שלא תשבר פרה ז ח. יטול את המקל וישברנה או יעברו עליה ואם נשברה נשברה ירוש' ב"ק ג א. וכן אגוזים וכן קשואים וכן כל כלי זכוכית וכן כל הנשברים כאלו (יפים לחלום) ברכ' נז.. וראיתי ספינה אחת שנשברה רבן גמליאל, יבמ' קכא.. נפלה פרתו ונשברה, לטובתו נשברה פרתו מד"ר בראש' מב. נשברה החבית נשברה לסרסור שם דבר' ג. —  ונשבר קל וחֹמר, הפרך ופקע כחו: מה אם כסף שאינו מוציא הרי הוא מכניס, שטר שהוא מוציא אינו דין שמכניס, לא אם אמרת בכסף שהוא מוציא להקדיש ידי פדיונו, תאמר בשטר שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו, נשבר קל וחומר וחזרתה למקרא ירוש' קידוש' א א. —  ובסהמ"א: עכו"ם שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה רמב"ם, עכו"ם ח יא. —  ואמר הפיטן: (אדם) משול כחרס הנשבר, כחציר יבש כציץ נובל ונתנה תקף, מוסף ר"ה. —  ובמליצה: מי שהוא מלוה לאחד שהוא פחות מן כ"ה שנים וכו' הוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 48. וחתימתו היא בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר שאין בו ממש שם, 70. —  °ונשבר הלווה או הסוחר, פשט את הרגל, אין לו לשלם, bankerott sein; faire faillite; to be bunkrupt: ראובן נשבר ונשבה והלך אל המקום אשר היה רוחו ללכת וטרם נסיעתו הפקיד סך מעות שהיו לו בידי שמעון שו"ת מוהרשך ב קצט. ראובן ושמעון היו שותפים זמן מרובה בנכסים רבים ונשברו והיו חייבים חובות רבים ליהודים שם שם רו. נשבר בעניני מסחר לחם רב קפג. ראובן ושמעון שותפים היו חייבים ללוי ויהודה ויששכר וכו' ונשברו ראובן ושמעון בתוך הזמן שו"ת תורת אמת לששון, שאלה סז, פח.. על ענין פאטור שצוהו הבעל בית שיבטיח את סחורותיו והבטיחם ואח"כ וכו' הרויח לו הזמן ונשבר המבטיח שם שאלה קח, קכה:. ובהיות שנתבטל המשא ומתן ופרעונות המסים רבו עליו נשבר עד שמכל שנמצא לו בנכסים וסחורות היה ת"ק גסים שו"ת תורת חסד לפרחייא, סי' רכה. ולוקח סחורה וכו' ואחר כך מראה שנשבר פלא יועץ, גזל, לט. והרי אנו דומים למי שחייב חוב גדול ונשבר ואין ידו משגת לפרוע שם, תשובה, רפח. —  °ובתורת הלשון, נשברה המלה, בֻטאה בקול שבור: ומפסיקין במלה הנפסקת, ומצמידין במלה הנצמדת, ומגביהין במלה הנגבהת, ומשבירין במלה הנשברת הורית הקורא, דרנבורג, 74. —  °ונשברה האות, בֻטאה או נֻקדה בחירק16: קחי, הקוף נשבר17 בעבור החית שהוא בשבר ספר דקדוק מר' יהודה חיוג, דוקס, 4. —  °ובמשקל השירה, חרוז נִשְׁבָּר, חרוז שאינו בנוי לפי חקי המשקל: והנה נתתי לך כלל איזה חרוז הוא שקול או איזה הוא נשבר ראב"ע, צחות, ז:.

—  פִע', שִׁבֵּר, שִׁבַּר, שִׁבַּרְתָּ, שִׁבְּרוּ, שִׁבֵּרוּ, שִׁבַּרְתֶּם, מְשַׁבֵּר, שַׁבֵּר, אֲשַׁבֵּר, אֲשַׁבְּרָה, אֲשַׁבְּרֵם, תְּשַׁבֵּר, יְשַׁבֵּר, תְּשַׁבֵּרוּ, תְּשַׁבֵּרוּן, יְשַׁבְּרוּ, — שִׁבֵּר כלים, עצים, קשתות, לוחות, קרנים, שִׁנַּיִם, צלמים, עצמות וכדו', zerschmettern; fracassser; to smash: ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שִׁבֵּר שמות ט כה. כי הרס תהרסם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מצבתיהם שם כג כד. וישלך מידו את הלחת וַיְשַׁבֵּר אתם תחת ההר שם לב יט. וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שִׁבַּרְתָּ שם לד א. מזבחתיהם תתצו ומצבתם תְּשַׁבֵּרוּ דבר' ז ה. ורוח גדולה וחזק מפרק הרים וּמְשַׁבֵּר סלעים לפני יי' מ"א יט יא. ויבאו כל עם הארץ בית הבעל ויתצהו את מזבחתו ואת צלמיו שִׁבְּרוּ היטב מ"ב יא יח. וְשִׁבַּר את המצבות ויכרת את האשרים שם כג יד. ואת עמודי הנחשת אשר בית יי' ואת המכנות ואת ים הנחשת אשר בבית יי' שִׁבְּרוּ כשדים וישאו את נחשתם בבלה שם כה יג. נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שִׁבַּר לארץ ישע' כא ט. שויתי עד בקר כארי כן יְשַׁבֵּר כל עצמותי שם לח יג. דלתות נחושה אֲשַׁבֵּר ובריחי ברזל אגדע שם מה ב. וְשִׁבַּר את מצבות בית שמש ירמ' מג יג. כי הכית את כל איבי לחי שני רשעים שִׁבַּרְתָּ תהל' ג ח. וַיְשַׁבֵּר יי' את ארזי הלבנון שם כט ה. קשת יְשַׁבֵּר וקצץ חנית עגלות ישרף באש שם מו י. שמה שִׁבַּר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה שם עו ד. ויך גפנם ותאנתם וַיְשַׁבֵּר עץ גבולם שם קה לג. כי שִׁבַּר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע שם קז יו. וַאֲשַׁבְּרָה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף איו' כט יז. טבעו בארץ שעריה אבד וְשִׁבַּר בריחיה איכ' ב ט. בלה בשרי ועורי שִׁבַּר עצמותי שם ג ד. ויך את האיל וַיְּשַׁבֵּר את שתי קרניו דני' ח ז. —  ושבר האל אניות: ברוח קדים תְּשַׁבֵּר אניות תרשיש תהל' מח ט. —  ואת ראשי התנינים: אתה פוררת בעזך ים שִׁבַּרְתָּ ראשי תנינים על המים תהל' עד יג. —  ובתו"מ: סימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רגלו ב"ק ח א. נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם ר' אבדימי, ירוש' שבת ב ב. שהרג את הנפש ושיבר את הצלוחית ר' אבא, שם גטין ה ד. פועל ועני שעלו לראש האילן ושיברו סוכה שם ב"ק י ד. (אשר שברת) יישר כחך ששיברת ר"ל, שבת פז.. היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרוערעים שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד ששיברו מד"ר בראש' לב. ונטל את המקל והתחיל משבר את החביות18 תנחו' בובר, ראה ט. נטל קורדים ושיבר את החביות של משקים שהיו לו פסיק' רב', עשר תעשר, קכז.. עומד הייתי על הגזלן ומשבר את שיניו להוציא מתוכם את הגזל שם, אנכי אנכי, קנ.. קירטע העגל ושיבר את העול מדרש תנאים, דבר' לב טו. —  ובסהמ"א: אינו ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום רש"י, קידוש' פב., ד"ה טוב שברופאים. דרש וחקר ושאל היטב ושם אותם יחד להקניץ בדיניהם, והיו משברים19 אחד דברי חברו ולא יכלו לעמוד על דין אחד מכתב מלך כוזר לרב חסדאי. תרועה, שהיא כאדם גונח ומייליל וכו' כדי שישבר יצר הרע, כמו שעושין במלחמה שמתריעין כדי להבהיל אויביהם ולשברם מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 378. —  °ושִׁבֵּר את עצמו, עִנה את נפשו: ישרה בעיניו (של העורב) הליכת היונה, והיה משבר עצמו בהליכה א"ב של בן סירא, אוצר מדרשים א, 48. —  °ושבר את התקיעה, תקע אותה בשבירת הקול לשברים: וכשעושין תקיעה ומשברין אותה בסופה אינה יפה ריטב"א, ר"ה פרק ד, מז.. — °ובהשאלה, שִׁבֵּר את האזן20, שִׂכֵּךְ את האזן, בקע ופִתַּח את הלב כדי שיבין: וכתוב זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן שלא תתמה רש"י, שמות יג יח. ומה ת"ל כבשן, לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע רש"י, שם יט יח. שאין לה בעצם שום מין ממיני התנועה, ואמרנו בה עלייה וירידה אין זה אלא בדרך משל כדי לשבר  אוזן ר"ה מוירונה, תגמולי הנפש, ג:. כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע רא"ה, החינוך, מצות ל, פ' יתרו. שדברה תורה בלשון בני אדם לשבר את האזן ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי א, יח:. —  °ובתורת החשבון, שִׁבֵּר את המשֻלש, חִשב את שטחו בתשברת: כי המשבר שני המשלשים ההם ומצרף תשברתם ימצא תשברת המרובע אשר הם חלקיו ראב"ח, חבור המשיחה והתשבורת ב ג, 59.

—  הִפע', אַשְׁבִּיר, —  הִשְׁבִּיר, שבר ופתח את מַשְׁבֵּר הרחם: האני אַשְׁבִּיר ולא אוליד וכו' אם אני המוליד ועצרתי ישע' סו ט. —  °בתורת הלשון, הִשְׁבִּיר במלה, בטא אותה בקול שבור: (המשרת) העשירי נקרא תברה וכו' קבועה בתוך התיבה כקורה מהפכת היד והתיבה משבירה הורית הקורא, דרנבורג, 72. ומפסיקין  במלה הנפסקת, ומצמידין במלה הנצמדת ומגביהין במלה הנגבהת ומשבירין במלה הנשברת שם, 74.

—  הָפע', הָשְׁבַּרְתִּי, —  כמו נִפע': על שבר בת עמי הָשְׁבַּרְתִּי קדרתי שמה החזקתני ירמ' ח כא. —  ובתו"מ: ואמלטה רק אני וכו' כל מקום שנאמר רק מיעוט, אף הוא מושבר21 ומולקה ר' יודן, מד"ר ויקר' יז. וראתה אותו פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה תנחו' קדושים ח.

—  פֻע', *שֻׁבַּר, בינ' מְשֻׁבָּר, — ששִׁבְּרוּ אותו: ואמלטה רק אני לבדי וכו', רק מיעוט, אף הוא משובר22 ומולקה מד"ר רות, וימותו גם שניהם; מעין זה גם פסיק' רב', ויהי בחצי הלילה, פט.. — ואמר המשורר: אבל דְּמּוּם אלי מים גנובים ואל בורות משברים ר"ש הנגיד, שמואל קדמה, הברמן א, 63. ביום נוח ועת השקט רוח אניתו משברת הוא, שירה בפי, שם ב, 40.

—  הִתפ', *הִשְׁתַּבֵּר, נִשְׁתַּבֵּר, —  כמו נִפע': נפל לתוכו (לתוך הבור) שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו ב"ק ה ו. שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ע"ז ה ב. נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה חול' ג א. עושין מחיצה בכלים ריקנין ובמלאין שאין דרכן להשתבר שבת קכ:. הרי שהיה טוען כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות לא יאמר הרי זה תרומה ומעשר וכו' ב"ק קטו:. עכו"ם שעובדים אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל לפניה פטור וכו' בעינא זריקא משתברת וליכא ע"ז נ:. שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשתברה רגלו בכורות לו:. ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים אדר"נ לג. כיון שנשמע קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם מד"ר בראש' צא. כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין תנחו' צו י. איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו פסיק' רב', בחדש השביעי, קסז:. —  ובשמוש מסֻפק23: הנכנס למרחץ אינו מתעמל ואינו מתגרגר ואינו משתבר על השיש24 דא"ר י. המשתבר25 על שיש חבירו של חמור רשב"ג, שם שם. —  ובסהמ"א: מיד משתברת גולגולת ראשו ומתנתקין רוב ראשי צלעותיו היכלות רבתי, ביהמ"ד ילינק ג, 86. שכינה מתאוננת ומשתברת עליו רש"י, סוטה ה., ד"ה וגבוה. משקלות שנשתברו אע"פ שהחזירן ושוקל בהן אינן מקבלין טומאה רמב"ם, כלים ט ט. והשביבים העוברים בגופים וכו' או שיהיו ישרים או מתעקלים או מתהפכים או משתברים רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ג, 44. והמשתברים (השביבים) הם אשר ישובו מפני המראה אל צד המעיין שם שם 45. מכח רוב הרים וגבעות משתברים העם מטורח עליה וירידה פענח רזא עה"ת, אמשטרדם תנ"ח, פ' שלח, נ:. —  ואמר הפיטן: וסרקו את בשרו במסרק ברזל להשתברה ר' מאיר בן יחיאל, ארזי הלבנון, קינ' ת"ב.