פ"י, שָׁבָר, שְׁבָרֵךְ, שְׁבָרָהּ, שָׁׁבְרָה, שָׁבַרְתָּ, שָׁבָרְתָּ, שָׁבַרְתִּי, שָׁבְרוּ, שֹׁבֵר, שָׁבוּר, שְׁבוּרֵי, שְׁבוֹר, לִשְׁבֹּר, שִׁבְרִי, שְׁבֹר, שָׁבְרֵם, אֶשְׁבּוֹר, יִשְׁבֹּר, יִשְׁבְּרֵהוּ, תִּשְׁבָּר־, תִּשְׁבְּרוּ, תִּשְׁבֹּרוּ, יִשְׁבְּרוּ, יִשְׁבְּרוּהוּ, — שָׁבַר האדם, או האל, או רוח סערה, מקל, עץ, כלי חרש, קנה, עֹל, דלת, חומה, עצם וכו', brechen; casser; to break: ויגשו לִשְׁבֹּר הדלת בראש' יט ט. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תִשְׁבְּרוּ בו שמות יב מו. ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וַיִּשְׁבְּרוּ הכדים שפט' ז כ. וּשְׁבָרָהּ (את החומה) כשבר גבל יוצרים כתות ולא יחמל ישע' ל יד. קנה רצוץ לא יִשְבֹּר ופשתה כהה לא יכבנה שם מד ג. וְשָׁבַרְתָּ הבקבק לעיני האנשים וכו' ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר יִשְׁבֹּר את כלי היוצר [[ירמ' יט י-יא]]. אחרי שְׁבוֹר חנניה הנביא את המיטה מעל צואר ירמיה הנביא שם כח יב. מוטת עץ שָׁבָרְתָּ ועשית תחתיהן מטות ברזל שם שם יג. קול יי שֹׁבֱר ארזים תהל' כט ה. בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תִּשְׁבָּר־גרם 1 משלי כה יה. — ובהשאלה, שָׁבַר את עֹל פלוני, את מוטות עֻלו, פרק את מרותו: וָאֶשׁבֹּר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות ויקר' כו יג. כי מעולם שָׁבַרְתִּי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבור ירמ' ב כ. אך אמה יחדו שָׁבְרוּ על נתקו מוסרות שם ה ה. שָׁבַרְתִּי את על מלך בבל שם כח ב. אֶשְׁבֹּר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק שם ל ח. בְּשִׁבְרִי שם את מטת מצרים ונשבת בה גאון עשה יחזק' ל יח. וידעו כי אני יי' בְּשִׁבְרִי את מטת עלם והצלתים מיד העבדים בהם שם לד כז. — שָׁבַר את מטהו, את זרועו, נטל מבעליו את הכח לרדות: שָׁבַר יי' מטה רשעים שבט משלים ישע' יד ה. את זרוע פרעה מלך מצרים שָׁבָרְתִּי יחזק' ל כא. וְשָׁבַרְתִּי את זרעות פרעה שם שם כד. שְׁבֹר זרוע רשע תהל' י יה. — ושָבַר האל לאדם מטה לחם וכדו', נטל ממנו פרנסתו כשבירת מטה 2:  בְּשִׁבְרִי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו ויקר' כו כו. הנני שֹׁבֵר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה יחזק' ד יו. ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שָׁבָר תהל' קה יו. —  ושָבַר האל קשר ומלחמה, שבר את קשת העם, את בריח העיר וכדו', נטל ממנו את הכח להלחם ולהתגונן: הנני שֹׁׁבֵר את קשר עילם ראשית גבורתם ירמ' מט לה. וְשָׁבַרְתִּי את קשת ישראל בעמק יזרעאל הוש' א ה. וקשת וחרב ומלחמה אֶשְׁבּוֹר מן הארץ שם ב כ. וְשָבַרְתִּי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת און עמו' א ה. — ושבר את העם, את בחוריו, את מלכו: לִשְׁבֹּר אשור באצרי ועל הרי אבוסנו ישע' יד כה. הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שָׁבְרֵם ירמ' יז יח. כי שָׁבַרְתִּי את מואב ככלי אין חפץ בו שם מח לח רוח הקדים שְׁבָרֵךְ (את צור) בלב ימים יחזק' כז כו. קרא עלי מועד לִשְׁבֹּר בחורי איכ' א יה. ואכלי פתבגו יִשְׁבְּרוּהוּ וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים דני' יא כו. — ושָׁבַר האריה אדם או בהמה, טרף אותו: ויתנהו יי' לאריה וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וימתהו מ"א יג כו. לא אכל האריה את הנבלה ולא שָׁבַר את החמור שם שם כח. — ובינ' שָׁבוּר, בעל חיים ששברו בו אבר מן האברים: עורת או שָׁבוּר או חרוץ או יבלת וכו' לא תקריבו אלה ליי' ויקר' כב כב. — ובהשאלה לתכונות נפשיות, שבר לב האדם, גרם לו כאב גדול: חרפה שָׁבְרָה לבי ואנושה תהל' סט כא. הרופא לִשְבוּרֵי לב ומחבש לעצבותם שם קמז ג. — ושָׁבַר גאון עזו, הסיר את עזות לבו הגאה: וְשָׁבַרְתִּי את גאון עזכם ויקר' כו יט. —  ושבר האדם את צמאו3 רִוָּה אותו, Den durst stillen; étancher la soif; to quench one's thirst: ישקו כל חיתו שדי יִשְׁבְּרוּ פראים צמאם תהל' קד יא. —  ובתו"מ: שדה שקצרוה כותים וכו' שברתה4 הרוח או בהמה פטורה פאה ב ז. שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות שבת כב ג. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה5 ר"ה ג ח. כיצד הרגל מועדת, לשבור בדרך הלוכה, הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבור, היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת לרגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק וכו' ב"ק ב א. ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור וכו' ב"מ א ד. נושא שכר והשוכר נשבעים על (הבהמה) השבורה ועל השבויה ועל המתה שם ז ח. אין מוכרין להם (לגויים) בהמה גסה, עגלים וסיחים שלמים ושבורין ע"ז א ו. שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ערכ' ט ד. כלי מתכות מיטמאין ומיטהרין שבורין ר' אליעזר, כלים יד ז. ומת, מיתתו בידי שמים, או נשבר, ששברתו חיה מכי' משפטים טז. אוכל תשברו מאתם, באוכל תשברו, האכלתו שברתו, שאם היה קשה עליך כאוכל תשברו ירוש' שבת א ה. לאדם שנשברה רגלו וחיתה, מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה ר' מאיר, מו"ק כא:. אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות וכו' אלא שבור את שיניו6 ואמור לו שלי אני נוטל בן בג בג, ב"ק כז:. ועד שיהיו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה ב"מ צה:. איד, ואיד יעלה מן הארץ, שהוא שובר לבעלי7 שערים, ענן, שהוא עושה בריות ענוים אילו מאילו מד"ר בראש' יג. נזכרת אני את השברים שהיית שובר את המלכיות בעבורי בלילה וכו' בא עלינו סנחריב שברת אותי בלילה שם שמות יח. נטל את הטבלה מלפנינו ש היתה יפה כששה ככרי זהב ושברה פסיק' ר"כ, את קרבני, בובר, נט:.