* 1, ש"נ, — צמח ששמש תבלין, Dill, anaethum graveoleus; aneth; dill: ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל וכו' שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד (פאה ג ב). ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד (מעש' ד ה). השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים (עקצ' ג ד). השבת שזרעה לזרע מתעשרת לזרע ופטורה זירין וירק (תוספת' שביע' ב ז). שורשי השבת לא מטמאין ולא מיטמאין ולא מצטרפין (שם עקצ' א ב). —  ובסהמ"א: ויופשט עורו ויבושל במים ושמן זית מועט ושבת וכרתי (פרקי משה ט, כו.). ותטיף באוזן שמן שבת (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א, האזנים).