ש"ז, —  שביתה ממלאכה, שנהגה בימי חגים1, Feier, Ruhe; repese, rest: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שַבָּתוֹן זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו (ויקר' כג כד-כה). אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי וכו' תחגו את חג יי' שבעת ימים ביום הראשון שַׁבָּתוֹן וביום השמיני שַׁבָּתוֹן (שם שם לט). —  וביום השבת, בצרוף שבתון שבת קדש: הוא אשר דבר יי' שַׁבָּתוֹן שבת קדש ליי' מחר  (שמות יו כג). — ובהכפלה שבת שבתון2, שביתה מחלטת, שנהגה ביום השבת וביום הכפורים: ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שַׁבָּתוֹן קדש ליי' כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת (שם לא יה). בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו וכו' שבת שַׁבָּתוֹן היא לכם (ויקר' יו כט-לא; וכעין זה שם כג לד). — ושבתון לארץ, שביתת הארץ בשנת שמיטה, ושנת שבתון, שנת השמטה: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעת שבת שַׁבָּתוֹן יהיה לארץ שבת ליי' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שַׁבָּתוֹן יהיה לארץ (שם כה ג-ה). °ושנת שבתון, חֻפשת שבתון, חפשה הנתנת לעובד אחת לשבע שנים, נוהג בספרות ובדבור.