* 1, או שוּגָם, ש"ז,— ציר הדלת Türangel; gond; door-hinge: עשאן (את הנסרים) בסינין או בְּשׁוּגְמִין2 אינו צריך למרוח מן האמצע (כלים י ו). הדלת הזו מי מעמידו, שגמיו1 (רבי איבו, מד"ר בראש' כו).
1 [מן הארמ' שגמא, שיגמא, ובבבלי (ערוב' קא.) גושמא במשמ' זו. ופרוש הגאון על בשגמין (כלים י ו) מבאר: איכא דאמ' בשיגמין ואיכא דאמ' בשיגמין כמין כיזוראן (ז"א קנה במבוק) עץ הוא והוא רך ואינו משתבר בין לח ובין יבש ועושים ממנו כלים כמות אילו הצפחת, ע"כ. ואפשטין בהוצאתו עמ 20 מביא את דברי הערוך והרמב"ם הרואים גם הם במלה את שם קנה הבמבוק, והמזהים אותה עם שעם, והאחרון אומר: ושוגמין ושועמין אחד ושעם אלכ'זיראן, אך אין פרוש זה יוצא יפה בענין, ועי' שעם. והמלונים האחרונים מבארים ציר דלת. וגם היו שהבינו את המלה שגמין במשמ' זמורות: שַׁגְמִין, זמורות שמתוחים מקיר אל קיר ושוטחין עליהם בגדים (מלון צמח דוד, נכריות ריט.).]
2 [כן הנקוד במשנ' מנקדת ליוורנו, ובכ"י פרמה שׁוּגְמִין.]
1 [במדרש הגדול בראש' ו ג, מרגליות, קלה: הדלת הזה מי מעמידה, שוגמין שבה.]