* 1, פ"י, — הזיל, הוריד, שפך, יצק, נמצא בפרט בינ' פָעוּ', שָׁגוּר, נִגָּר ונשפך בשטף, גם בהשאלה2,  giessen; verser; to pour (out): אם שגורה3 תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה (ר"ע, ברכ' ד ג). אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפילתי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף (שם ה ה). וקללת המלך שגורה בפיהם (מד"ר אסתר, אם על המלך טוב). — ובסהמ"א: ואל תהי שבועה שגורה בפיך (מדרש עשרת הדברות, ביהמ"ד ילינק א, 72). כשמרגיל לשוני לישבע נשבע היום נשבע למחר ונעשית שבועה שגורה בפיו וקל בעיניו (שם שם). וניבו נבזה אכלו, ניבו של מזבח השגור בשפתותיכם, זהו תמיד, נבזה אכלו אתם אומרים עליו (רש"י, מלאכי א יב). לא חשחין אנחנא, לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך, כי המענה ומוכן ושגור בפינו (הוא, דני' ג יו). כי מעטים הם מאד מי שיבינו אמתת העולם הבא ואע"פ שהמלה שגורה בפיהם (רש"ט פלקירא, ספר המעלות, 24). — °ואדם שגור לעשות דבר, רגיל לעשותו: ונראה לי שהגרסנים לפי מרוצתם שגורים להרגיל בגירסתן המלך המשפט וגם המלך הקדוש (סדור רש"י, בובר, קמ). שקודם בא יעקב היה עשו שגור ללכת בשעיר (ר"י אברבנאל, וישלח, ואלה תולדות עשו). — *ושגרה בעלת החיים ולד ממעיה, הטילה, מִלְּטָה: אין פטר שגר בהמה אלא ששגרתו אמו (מכי' בא, מסכ' דפסחא יח, איש-שלום, כב.).4 מה יונה זאת שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה כך ישראל (מד"ר שה"ש, הנך יפה). —  ובסהמ"א: מנין סימן לולד בהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליה, ת"ל שגר בהמה, כל שהבהמה שוגרת (מדה"ג שמות יג יב, הופמן, 125).

— פִע', *שִׁגֵּר, הזיל, הוריד, שפך, יצק, giessen; verser; to pour (out); — *שגר פלוני דבר בפיו, חזר עליו עד שיהא שגור בדבורו: חנניה מישאל ועזריה כשירדו לכבשן האש לא ירדו אלא בסימן, כיצד, לא לנו יי' לא לנו, אמר חנניה, לשמך תן כבוד וכו' וגבריאל היה עונה אחריהן למה יאמרו הגוים איה וגומר, כיון ששיגרו כל הלילה בפיה' נטלו אותו סימן וירדו (מד"ר שמות ט).

— הִפע', הִשְׁגִּיר5, —  השמיט המתפלל  דבר מה בתוך דבריו: שלי' צבור שהשגיר שתי' שלש ברכות אין מחזירין אותו (ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ירוש' ברכ' ה ג). — °ובמשמ' עשה דבר מה שגור בפיו: ריש דוכנא, שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות (רש"י, ב"ב כא.). וברביעית יעמידוהו על הספר, או ילמדוהו קצת על פה תורה צוה לנו, כדי להשגירו בפיו (מחזור ויטרי, 550).

— פֻע', °שֻגַּר, — נעשה שגור בפיו: וביאר הנביא ע"ה שהם האב והאם וכו' ומפני שהם שורשי האיש ועקר הויתן שוגר בפי החכמים בשם עקרים (משה בשייצי, ספר עריות, הקדם ג, 70).