1 [מלת שגר זו שבמקרא אין לה קשר אל הפעל א. שָׁגַר שבתו"מ, שהָשאל מארמ' ושעקרו כבנין שפעל מן גרר. על הוראתה המקורית של מלת שֶׁגֶר מורות עובדות אלו: א) שגר שבבקר בא במשפט במקבילה אל עשתרות שבבהמה, וכשם שמלת עשתר(ת) באה בעקר כדמות (אבר) הנקבה, עד שהפכה בכל השפות השמיות הקדומות לכנוי ושם לאֵלות ולנשי אלים, כך יש לראות גם שגר כמלה בהוראה דומה, וכנראה יש לקשר אותה עם האשור' שִגִרְתֻ, מ"ר שִגְרֶיתִי, במשמ' שֵׁגָל, אשת המלך ופילגשו. ושים לב לכך, כי מלים רבות המשמשות בעבר' במין נקבה, כגון אצבע, ארץ, אש, נפש וכו' מקבלות באשור' גם סיום הנקבה בתי"ו, על כן באשור' שגרת לעומת שֶׁגֶר בעבר'. ב) על הוראה זו של רחם הבהמה מורה גם הצרוף פטר שגר, המקביל אל פטר רחם באדם. ואין לתמה, כי באה מלה כגון שגר, שגרת, או שגל, שעקרה בבהמה, גם לגבי אשה או פילגש, כי כן משמש גם בעבר' בִּקֹּרֶת, בנות מלכים ביקרותיך (תהל' מה י) בהקבלה אל נצבה שגל לימינך. ולפי זה תהיה גם שגל, וגם פלגש (בתוספת פ הידיעה המצרית) אותה מלה בעקר כמו שֶׁגֶר. והואיל ועקר שמוש המלה בבהמה, על כן כנראה ראו קדמונינו גסות בשמוש הפעל שגל' והמירוהו בכתיב ב־שכב.
ובצרוף פטר רחם, פטר שגר באה המלה פטר, כפי שהוכיח העורך לאחרונה (הלשון והספר כרך ב, עמ' 294 וכו') במשמ' פדיון, כי בכור הבהמה משמש פדיון בקרבן לכל ולדות הרחם. וחז"ל והמפרשים הבינו כלשון הטלה וזריקה, מן א. שׁגר.]