1 [מקור המלה לא הברר. היו שגזרו אותה מן הפרס', שאמנם אין בה כמלה זו, ואין זה מסתבר לגבי מלה הבאה במקור מא"י בלבד. ב. גיגר בתוספת הערוך רואה כקרוב יותר לחבר את המלה עם הסור' שריר במשמ' נאמן המלך, בתוספת ג ע"פ הבנה עממית כנגזרת מן הפעל שגר; וגם זה קשה. היו אף שגזרו את השם מרומ' ויונ' secretarius או σϰϱινιάϱιος, ואין אף פרושים אלו מסתברים.
ואולם, כבמקרים אחרים, אין לראות את דברי ח' חנינא מכאן ואת דברי שמואל (אולי שמואל חתנו של ר' חנינא, הנזכר במד"ר בראש' יד) מכאן כדעות שונות, אלא כמסירת נוסח שונה של אותו מאמר. והנה בהרכבת המלה ביונית ὐπ-αϱχος (תחת-מושל), כן מֻבעים אותם שני היסודות ברומ' במלים sub-rege (ובמקומם surrege) וכדו'. ועל כן קרוב הדבר לחפש כאן מלה מָרכבת מיסודות אלו.  ועל פי שאלת העורך העיר מר ח. רוזן על המלה surregulus, המגדרת במלון  Lewis-Short: a petty prince, a feudatory vassal. המלה באה אצל אמיאנוס-מארקלינוס (17,12,21) ואצל סילפיקיום סיוירוס (Historis Sacra 2 10 1) שחיו בראשית המאה החמישית אחר הספירה. שינויי הגאים כגון surregurus — surregulus (מכאן שגרור, שגריר) מצוי הוא גם ברומית, אבל קל הוא ביותר במלה שאולה בלשון אחרת. דגמה דומה לכך היא במלה  נַקְדּוּד במאמר המד"ר על נח: אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו (כך בדפוסים); כי לפי עדות כתבי היד, הנכון: נקרורו בריש, והיא היונ' ναύϰληϱος, מנהיג הספינה, וכמובן נקרא כך נח המנהיג ספינת התבה במי המבול.  ובשמוש הלשון היום משמשת המלה במשמ' שליחה המדינה בחו"ל, Gesandter; ambassadeur; -or]