שְׁדִידָה

°, ש"נ, — מעשה השודד וההורס: כהתמך, להיות שודד, ככלותך שדידתך באותם שנגזרה גזרה עליהם להיות שדודים על ידך תושד (רש"י, ישע' לג א). לשדי, לחלוח שלי וכו' ומנחם חבר לשון שדידה, כמו משוד עניים (הוא, תהל' לב ד). — ואמר הפיטן: בלי פשיעה וכו' בלי שדידה (יניי, בלי אסון, קרוב' שמות, זולאי, קו).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים