ש"ז, — כנוי אלהי העברים בימי האבות1: וירא יי' אל אברם ויאמר אליו אני אל שַׁדַּי התהלך לפני והיה תמים (בראש' יז א). ואל שַׁדַּי יברך אתך (את יצחק) ויפרך וירבך (שם כח ג). ויאמר לו אלהים (ליעקב) אני אל שַׁדַּי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך (שם לה יא). ואל שַׁדַּי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין (שם מג יד). ויאמר יעקב אל יוסף אל שַׁדַּי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי (שם מח ג). מאל אביך ויעזרך ואת שַׁדַּי ויברכך (שם מט כה). וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שַׁדַּי ושמי יי' לא נודעתי להם (שמות ו ג). נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שַׁדַּי יחזה (במדבר כד ד). נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שַׁדַּי יחזה (שם כד טז). ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שַׁדַּי בלכתם קול המלה כקול מחנה (יחזק' א כד). וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצנה כקול אל שַׁדַּי בדברו (שם י ה). ישב בסתר עליון בצל שַׁדַּי יתלונן אמר ליי' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו (תהל' צא א-ב). הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שַׁדַּי אל תמאס (איוב ה יז). למס מרעהו חסד ויראת שַׁדַּי יעזוב (שם ו יד). מדוע מִשַּׁדַּי לא נצפנו עתים וידעו לא חזו ימיו (שם כד א). למה תקראנה לי נעמי ויי' ענה בי וְשַׁדַּי הרע לי (רות א כא). — ובסהמ"א: כי שמו נקרא [שדי] מסתפק אשר אין לו צרך במציאות זולתו (פרוש המשניות לרמב"ם פרק חלק, העקר הראשון, נסח מקראות גדולות, וינה רע"א). אמנם מלת שדי היא נעתקת מן השטיפה כאמרו כקול מים רבים כקול שדי (אמו"ר לראב"ד ו א, 83). — ואמר הפיטן: יי' יי' אל רחום וחנון אלהי ישראל שדי איום ונורא (הנני העני, תחנות לש"ץ קדם התפלה לר"ה ויוה"כ). אל מלך נאמן שדי מלך עליון (אל מלך נאמן, שם).2 — ואמר המשורר: נקרא שמו שדי ומסתפק כי לא יהי נצרך לזולתו (עמנואל, אפתח בכנור, מחב' ד, הברמן, 146).
1 [עקר השם הוא אל שדי, וכן כמעט בכל מקום בדברי הספור המקראי, ורק בסגנון המליצה והשירה שבתנ"ך חֻלק הצרוף בתקבלת, עד שנאמר תכופות במשפט אחד אל או אלוה, ובשני שדי, ואף בחלוקת הדברים לשני חרוזים. וגם במקום שנאמר שדי בלבד, יש לראות זאת כקצור מן אל שדי. שם זה, אל שדי, הוא שמשתמשים בו גם איוב ורעיו, שהכתוב רואה אותם כבני התקופה הקדומה, וכן בלעם בדברו על אלהיו, בעוד שהוא מדבר על אלהי ישראל בשם ה', שהודיע את שמו זה למשה. השם אל שדי, אשר לפי התורה עבדו בו אפוא את האלהים לא רק אבות עם ישראל אלא כל העברים, לא נתגלה עד כה בכל כתבת קדומה, וגם מטעם זה אין בידנו אלא השערות על פרושו וכונתו, וקשה לפרש את עצם העובדה, שלא נזכר שם זה מחוץ לישראל במקרא, אף בתוך רבבות השמות הפרטיים המרכבים בשמות אלהים, שבכתבות שבידנו. וכנראה יש לבאר עובדה זו על ידי כך, שאין אל שדי בעקר שם אלהות ממש, אלא, כמו אל עליון (שבמקומו גם אלוה ממעל ושדי ממרומים) אך תואר קדום לאלהות. אם כך הדבר, כי אז אולי הקרוב ביותר לראות בצורה שַׁדַּי מלה על משקל צַיָּד, מַלָּח (עי' גם בדברי ראב"ע המובאים בהמשך) במשמ' השודה והמשליך חצי ברק ורעם, שנולדה ראשונה בארמ' מן שדא, שבא כנגד ירה, השליך, רמה בעבר'. וע"י כך מתבטלים פרושים אחרים שהֻצעו בספרות (עי' Albright, LIV JBL, 180 וכו').
התרגומים הקדומים, כגון השבעים: παντοϰϱάτωϱ, שליט על כל, עקילס, תיאודוטיון וסומכוס: ἱϰανόϛ, שהוא די, הולכים על פי דרשות חז"ל (עי' מד"ר בראש' מו ובהערות שם, תאודור, עמוד 460) או שהם משתמשים בשם העברי מבלי לפרש אותו (ת"א: שדי, ת"י: דמתקרי שדי; הסורי: אילשדי), וע' גם בדברי הרמב"ם המובאים בפנים. בסהמ"א מסמן השם במיֻחד את נוראות האל וכחו, והמדקדקים והפרשנים העברים התלבטו הרבה בבאור השם. ואלה, למשל, דברי ראב"ע, שמות ו ג: מלת שדי קשה בפירוש, והגאון אמר כי השי"ן נוסף כשי"ן שאתה מדבר עמי, והטעם שאמר לעולם די. ולא אדע טעם לפירוש זה כי איך יקרא שם אשר די, רק להיותו תאר כמו טוב וסלח, עלי לבי דוי. והנגיד רב שמואל פי' בו בלשון ערבי אלקהאר, ופירושו מנצח ותקיף, והיו"ד תחת אות הכפל, כיו"ד דליו שוקים מפסח ואל"ף אשר בזאו נהרים, וכמוהו כקול שדי, והיה שדי בצריך, ויפה פירש, ע"כ. – בתהל' סח טו (כפרש שדי מלכים) אולי צ"ל: בפרש ידי מלכים, בתנועת כניעה ותחנון.]
2 [עין גם, למשל, ברשימת הפיוטים הפותחים במלת שדי, דודזון, אוצר השירה והפיוט ג, 419 423.]