1, — מלה מסֻפקה: גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שַׁדּוּן2 (איוב יט כט). — ובסהמ"א: המה יעבדון שדי ולא ידעון שדון (ר' ידעיה הפניני, בחינות עולם יב).— ואמר הפיטן: על זאת אותם ידין למען ידעון שדון בדין (ר"א קליר, אמץ אדירי, מוסף א ר"ה). ולמען תדעון שדון הן מול אלה יעידון יגידון וכו' (כנף רננים, פזמונים ליוה"כ, ס"ז.). — ואמר המשורר: על דעתך כי הנפשות יאבדו ולא ידעון שדון ולא ישערו (משלם דאפיאירה, ירבו מזמותי, ידיעות מכון שוקן, ד, קא). בשירים המפוארים על כמה אופנים מסודרים ובפי כל אדם יעידון יגידון למען תדעון שדון (ר"ז אלציאהרי, ס' המוסר, מחב' מה, מטמוני נסתרים, כג)
1 [ עי' בהערה הבאה.]
2 [כך הקרי; הכתיב: שדין. רב המפרשים ראו כאן צורה מן דין או דון בתוספת מלת הקשור שֵׁ, שֶׁ, וכן למשל, בוולג':scitote esse iudicium, בסור': דתדעון דאית דינא, בתרגום הארמ': דתנדעון דדין קשוט הוא מרא דינא. ואילו בשבעים: ἒστον αυτῶν ἡ ὕλη, כאילו איה שׂריהם. אבל כנראה אין המשפט שלם בסופו, ויש להשלים, למשל: למען תדעון שדי נָ[שַׁנִי ואלוה שכחני] או כדו'.
אך בסהמ"א השתמשו בצרוף ידע שדון כלשון הכתוב במליצות שונות.ׂ]