שֹׁוֶה

1 ש"ז, —  ערך שכנגד, ערך שָׁוֶה, -Gegenwert; équivalent; e   : ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שֹׁוֶה להניחם (אסתר ג ח).  ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך וכל זה איננו שֹׁוֶה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך (שם ה יג).

— ובמליצת הכתוב בשמוש חיובי, היה שֹׁוֶה, היה כדאי, ואמר המשורר:  וכל זה יהיה שוה עדי כי תאדים שלמה (ראב"ע, הרחקת, כהנא א, 79).



1 [כנראה יש להבין את המלה כך, כש"ע על משקל קֹדֶשׁ (כמו שֳׁוִי, שֹׁוִי בלשון חז"ל) ולא כבינ' פוע'; כי מן שָׁוָה, שהוא פ"ע, היה צ"ל בבינ' במשמ' זו שָׁוֶה ולא שֹׁוֶה, וגם הענין דורש ש"ע בכתובים המובאים. על אסתר ז ד עין שָׁוָה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים