*, ת"ז, — שוה דבר לדבר, שוים הדברים, זה כמו זה בכל תכונותיו, gleich; égal; equal: מאימתי קורין את שמע בערבין כי' אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל תרומתן, תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין (ירוש' ברכ' א א). אָבֵל בשבת הראשונה אינו הולך לבית הכנסת וכו' ברביעית שוה לכל אדם וכו' ר"ש אומר אָבֵל בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו וכו' בשלישית שוה לכל אדם (שם מו"ק ג ה). — ושוים הדברים, שוה דבר לדבר בתכונה זו או זו: שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהם שוין במראה ובקומה ובדמים (יומא ו א). בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה, נסן שוה ויהי בדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום וכו' גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו, ויסר המלך את טבעתו (ר' יודן בשם ר' בנימין, מד"ר בראש' פז). עד שלא עלה עליה עול עיניה שוות, עלה עליה עול עיניה שורות (פסיק' רב', פרה, נו.). — והצד השוה שבשני דברים, הצד המשֻתף שבהם, ראה א. צַד. — ושוים בני אדם בענין זה או זה שמסכימים הם בדעתם, מאֻחדים, einig, einstimmig; uni, unanime; united, unanimous: ושוין אלו ואלו (בית שמאי ובית הלל) שטוענין קורות בית הבד ועגולי הגת (שבת א ט). בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד, ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין (ביצה ב א) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן (שם שם ג). הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא מאחר שתתגרש (סוטה ב ו). המטה הכר והכסת של מת ר' מאיר אומר אין טמאין וחכמים אומרים טמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהן ומבכות את מתיהן והכל שוין שהן טמאות טמאת המת (תוספת' כלים ב"ב ב ח). הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של גשמים שהוא צריך להמתין לכמות שהיו (שם פרה ט ג). ושוין שבוחשין את השתות בשבת ושותים זיתום המצרי (ברכ' לח.). וכן היה ר' אבין ור' אילעא וכל רבותינו שוין בדבר (ב"ב נה.). ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים (מכות י. ). — ודברים שוים, דברים שהכל מסכימים עליהם: נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודין שיחלוקו, א"ר עקיבא, מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן, אמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערים אלא שבאת לחלק עלינו את השוין (ב"ב ט י). — וגזרה שוה, משפט הבא לדמות שני ענינים זה לזה מפני שלשון הכתובים בשניהם שוה או המושגים שוים, וראה גְּזֵרָה: אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו, לפיכך משיבין מק"ו ואין משיבין מגזירה שוה (ר' יוסי בן ר' בון בשם ר' בא בר ממל, ירוש' פסח' ו א). — ובסהמ"א בהשאלה: ודנת כל הצביות בגזרה שוה (עמנואל, מחב' ג, הברמן, 98). — והיה שוה במשמ' עלה במחיר זה או זה, נערך בכך וכך, wert sein; valoir; to be worth: אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה (כתוב' יא ד). שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום א"ר מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו (ב"ק ג ט). אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור (שבועות ו ז). דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד (ערכ' ה ב). מכר לו חלוק שוה חמש בשש יד הלוקח על העליונה (תוספת' ב"מ ג ט). ר' ברכיה ורבי חייא דכפר תחומין, חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה, וחד אמר אפילו כל מצוותיה של תורה1 אינן שוות דבר אחד מן התורה (ירוש' פאה א א). — ובצרוף שוה דינר, שוה פרוטה: האשה נקנית וכו' בדינר ובשוה דינר (ב"ש, קדוש' א א). חמש פרוטות הן הודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חיב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי (ב"מ ד ז). פחות משוה פרוטה: המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה (קדוש' ב ו). בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה (רבי יוחנן, ערוב' סב.). — ומ"ר שָׁוִים2 מחיר שוה ומתאים  ,Wert; valeur; value: כיצד פודין נטע רבעי, מניח את הסל על פי שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו וכו' ובשביעית פודהו בשוויו (מע"ש ה ד–ה). אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע, ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שויו (ערכ' ג ח). אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, ובשדה מקנה נותן את שויו (שם שם ב). אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שעבדים נותן שלשים סלע, המית בן חורין נותן שויו שם שם ג). אחד אמר הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים וכו' חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשר מוכרין אותה בשויה וכו' (שם ח ב). לא ימכור לא את היפה בשויהא ולא את הרע באמונה אלא או את שתיהן בשויהן או שתיהן באמונה (תוספת' ב"מ ג כג). מישכן לו בית ומישכן לו שדה ואמ' לו כשתמכרם מוכרם לי בדמים הללו אסור, אם אמ' לו בשויהן מותר (שם שם ד ו). שלש עשרה נפה היו זו על גב זו, תחתונה שבכולן בשויה שתהא קולטת את הסלת (שם מנח' ח יד). אף המקבל מן הגוי אף על פי שאינו רשאי הרי זה מעלה בשוויו3 (שם בכורות ב א). הכניס לו זהב כשויין ותני כן וכו' דינר לעשותן תקשיטין בשוייהן (ירוש' כתוב' ו ג). גזל מריש ובנאו בבירה, ב"ש אומרי' יקעקע כל הבירה ויתננה לו ובי' הלל אומרים נותן לו דמיו בשוויו (שם גיט' ה ה). והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוויו והנערה אומרת לו בא וטול לך בפחות (שם סנה' י ב). הכניסה לו זהב שמין אותו והרי הוא כשוויו (רב שמן בר אבא בשם ר' יוחנן, כתוב' סז.). דינרי זהב הרי הן ככספים, רשב"ג אומר במקום שנהגו שלא לפורטן שמין אותן והרי הן כשוויהן (שם שם). יתר על כן מוכר בשויה (ב"מ נב:). —  ובשוה כתה"פ: מי שהיה נשוי שלוש נשים ומת, כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלוש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה (כתוב' י ד). ישראל שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן, מעשר ראשון ושני חולקין בשוה (תוספת' דמאי ז ב). האומר יחלקו בניי נכסיי בשוה והיה שם בכור אם זכו בנכסים בחיי האב אין נוטל פי שנים (שם ב"ב ז יא).  יורשי הראשונה או' ליורשי השנייה אם כבעל חוב אתם טלו את שלכם וצאו ואם לאו אנו ואתם נחלוק בשוה (בן עזאי, ירוש' כתוב' י א). — ושוה בשוה במשמ' זו: שאיני נהנה מישראל מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא (נדר' לא.). — *בשוה, במחיר שוה: אומרת לו הזקינה אי אתה מבקש כלי פשתן, זקינה אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות ב' וג' פעמים (סנה' קו.). — ושוה דבר אחד ממשנהו, שוה יותר, עדיף, מוטב: רבי צדוק וכו' נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה, כיון שראה אותה נתן עיניו בכותל שלא יראנה וכו' לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה אמרה לה שוה לי המות משתתנני לאיש הזה (אדר"נ טז).  —  *שוה לכל נפש: אמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש (רב פפא,  כתוב' ז.). — ובמשמ' ישר רגלים, לא פִּסֵּחַ: וכל פסח נעשה שוה (פסיק' רב' מב, מא"ש, קעז.). — ובסהמ"א: פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו (רש"י, במד' כב טו). כסום יכסמו וכו' לשון מדת דבר השוה, לא גזיזת ראש ולא גדול שער אלא במדה שוה (הוא, יחזק' מד כ). ועלתה כאור כלה, ובמקום אחר הוא אומר ועלתה כיאור כלה, וי"ת שניהם בשוה (הוא, עמ' ח ח). אין נזהר בין מקום מום לשלא מקום מום דסבור שהכל שוה (הוא, פסח' יא:). שכבוד שניהם שוה עליך (הוא, קידוש' לא.). שלא היתה זקופה בשוה אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ (הוא, מנח' צו:). עם השופי, בשוה לשופי יחתכנו (הוא, חול' צב:). והוא שאנו מוצאים אותו (את העולם) וכו' מתדמה בתולדותיו ושוה בחלקיו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז). הלוקח מחבירו חפץ בשוהו (רמב"ם, מלוה ולוה ח ב). והמושכלות הראשונות שהכל גדול מהחלק וכו' ושהדברים השוים לדבר אחר בעצמם כלם שוים (מלות ההגיון ח). ואברהם ושרה זקנים וכו' וכיון שהם שוין בזקנה הרי יישובן נאה ומשובח (מדה"ג בראש' יח יא, מרגליות, ש). אמר לו (יעקב לעשו) וכו' בוא ונכתוב שטר אני ואתה שכל צרות הבאות נקבלם בשווה (שם שם לב ה, מרגליות, תקסא). והאנשים האלה שלמים הם, כלן שוים לטובה (חיד"א, מעגל טוב, 6). —  ואמר המשורר: יעצך לבך מה לא יעצך אשר שכלו כמו שכלך בשוה4, עצתו לך עשה, כי לך עצתו בלי אוה, ואת תיעץ באוה (ר"ש נגיד, יעצך לבך, בן משלי, אברמסון, 183). לא אשר נוצרו בשוה יצורים, יש אשר לו שמאל כימין לזרים (הוא, לא אשר, שם שם, 222). — °ושוָה במשמ' המדה השוה והנכונה: ואם משפיע אותה (את השפופרת) כלפי מטה וכו' צופה מדה קטנה כעשר וכעשרים וכשלשים אמה, וכל זמן שמחסר את שיפועה ומקרב אותה לשווה ולנכונה מוספת מדת מה שצופה ומביט בה (תשו' הגאו' הרכבי שיד, 147 ). — °ושוה במשמ' ישר: כל מקום שנאמר ונסב או ויצא מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ (רשי"י. במד' לד ד). — °בשוה, במשמ' במישור: והענן שהיה הולך לפניהם היה משוה לפניהם את הדרך, ממלא את הגומות ומשפיל את ההרים, והיו הולכין על הדרך בשוה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, ענעלאו, 404). — °בשוין, כמו בשוה: אלה ת"ח, ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין (רש"י, ב"מ לג:). — °ושוה דבר עם דבר, כמו שוה לדבר: את שנראה עם הגיזה, כשישחטנו ויגזזנו לאחר שחיטה יהא צמר מדולדל שוה עם שאר הגיזה (הוא, בכורות כה:). שאינו מתמעך, שאינו שוה עם הגיזה אלא נראה עולה למעלה (הוא, שם כו:). — °ושוה בערכו לדבר אחר גם בשמושים שאינם בתו"מ: דשמין ערוגה של ניזק לפי מה שהיא, ואם מזיק בא ליתן לו קרקע בדמי נזקו נותן לו מיטב שדותיו שוה אותן דמים (רש"י, ב"ק ו:). מה שעזי חולבות מכור לך וכו' מותר, שהרי קיבל עליו הפסד ושכר, הלכך אפילו ימצא יותר משוה הדמים אין כאן אגר נטר ליה (הוא, ב"מ סד.). בשויו, שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן (הוא, בכורות ט:). אין כל אשר חשב שוה חצי ערמון (ר' זכריה כהן, תורת אמת, 1894 Monatssch , עמ' 413). ועי' ערמון. — °והיה שוה את הדבר, היה בו כנגד ערכו: דאיהו לא מיכווין לחללו בדמים פחותין אלא סבור שיהו החולין שוין את דמי ההקדש (רש"י, תמורה כז:). — °ושוה במשמ' רחוק מן הקצוות, ממצע ומכֻון, ישר: כי הוא (האדם) שוה ומכוון במזגו מכל בעלי חיים (תקון מדות הנפש לרשב"ג ח). ועם היות האדם וכו' בין שאר החיים בקומה זקופה, וזה היה לשתי עלות, האחת להיות טבעו שוה וגופו זך ודק וכו' שטבע האדם יותר מיושר ושוה משאר בעלי חיים וצמחונים (עולם קטן. הורביץ, כד). אבל חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראויים למזגו והרחיצה במים השוים (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). ועבר היה סגולת שֵׁם וְשֵׁם סגולת נח, מפני שהוא יורש האיקלימים השוים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען (הוא, כוזרי א צח). עד אשר ימצא אדם שוה הטבעים והפכי המדות אצלו ברשותו כמו שתי כפות המאזנים הישרים ביד השוקל, יטה אותם אל אשר ירצה (שם ה י). כמזג השוה אשר הוא תכלית שווי המין ההוא וכו' וכבר ידעת שענין צדיקים שוים (ר"ש א"ת, מו"נ ב לט). אלו הם המדות השוות בלא ספק אשר הם מכלל חוקים ומשפטים צדיקים (שם ג לט). המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע, האחת מהן תוספת והשנית חסרון (ח' פרקים לרמב"ם ד). — °מהלך שוה במשמ' מהלך ממצע, מהירות ממֻצעת: החמה אינה הולכת בכל יום במהלך הזה השוה, אבל היא מוסיפה עליה וגורעת ממנה למראית העין, והחוקרים על סדר התוספת והגרעון מצאו תמיד ימים אשר בין מהלכן המתון עד סוף מהלכה השוה מוסיפין על מספר הימים אשר בין מהלכה השוה עד סוף מהלכה הנחוץ (ראב"ח, צורת הארץ, יג.). ואני מסדר בשני האופנים האלה מהלך החמה השוה והאמתי (שם, יג:). לבנה וכו' הולכת בכל סדרי המהלך, המתון והמהיר והשוה (שם, יז:). ותמצא הלבנה מהלכה פחות ממהלכה השוה בהיותה בפאת גובה הרום מגלגל הקפה, ומשָם אתה אומר שהיא מהלכת יותר ממהלכה השוה בהיותה בשפל הרום מגלגל ההקפה (שם, יח:). והיא (החמה) וכו' פעמים היא הולכת במתינות פחות ממהלכה השוה ופעמים היא הולכת מהלך בינוני כמהלכה השוה ופעמים היא הולכת במריצות יותר ממהלכה השוה (הוא, ס' העבור, טז). וכל זה בא מפני מהלכם המתחלף, אשר הוא פעמים ממתין ופעמים מריץ, ואנו סדרנו החשבון על המהלך השוה (הוא, מגלת המגלה, קיז). — °קו השוה, כמו קו המשוה, עי' קָו. — °ובצרופים בסמ' כגון משׁלש שׁוֵה הצלעות, שׁוֵה השוקים: והמשלש נחלק לשלשה מינים, מהם משלש שכל צלעותיו שוות ונקרא משלש שוה הצלעות ומהם משלש אשר שתים מצלעותיו בלבד שוות ונקרא משלש שוה השוקים (ראב"ח, חבור המשיחה והתשבורת א, 10). — °מקח השוה, מֶקַּח. — °באו לעמק שוה, השתוו והתפשרו ביניהם, על פי בראש' יד יז, עי' שָוֵה.