פ"ע, שׁׁוֶה, אֶשְׁוֶה, תִּשְׁוֶה, יִשְׁווּ, —  שָׁוָה ראובן אל שמעון, לשמעון, היה כמוהו, gleichen; se ressembler, être égal; to be alike: ואל מי תדמיוני וְאֶשְׁוֶה יאמר קדוש (ישע' מ כה). אל תען כסיל כאולתו פן תִּשְׁוֶה לו גם אתה (משלי כו ד). —  ושָׁוָה בדבר, היה כערכו, תמורתו, gleichwertig sein; être équivalent; to be equivalent: יקרה היא מפניים וכל חפציך לא יִשְׁווּ בה (שם ג יה). כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא יִשְׁווּ בה (שם ח יא). ועי' שָׁוֶה. — וְשָׁוָה הדבר לאדם, היה כדאי לו, רצוי לו: חטאתי  וישר העויתי ולא שָׁוָה לי (איוב לג כז). — ובמשמ' פ"י, שוה ראובן בנזק שמעון, שם ערך בנזק, התחשב בו, Wert legen auf; apprêcier; to appreciate: ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שֹׁוֶה בנזק המלך (אסת' ז ד). — ובתו"מ, גם במשמ' שהיו יחד1: המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה כמלא פי גמל וכו' ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן (שבת ז ד). אחד גטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין למוליך ולמביא, וזו אחת מן הדרכים ששוו גטי נשים לשחרורי עבדים (גיט' א ד). ומה בין השפחה לבין כל העריות שלא שותה להן לא בעונש ולא בקרבן, שכל העריות בחטאת והשפחה באשם וכו' (כרית' ב ד). מאת נשיאי ישראל, מגיד שכשם ששוו כולם בעצה כך השוו כולם בברכות (ספרי במד' נג). ואת מלכי מדין וכו' מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בפורענות (שם שם קנז). הרים ובקעות, מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר (שם דבר' לט). וזאת תורת הבהמה והעוף, וכי באיזו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה וכו' לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה (חול' כז:). הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת חוטא ששוה להן לקמיצה תשוה להן להגשה (מנח' ס:). — *ובשמוש במדת גזרה שוה: אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן (כרית' א ו). — ובתפלה: מי ידמה לך מי ישוה לך ומי יערך לך (נשמת). — ובסהמ"א: וכשהיה היסוד רקיק, פשוט, רחוק מהפזור והפרוק תשוה לו האחדות ותסכים עמו (לקוטי מקור חיים לרשב"ג ב כח). — ואמר המשורר: כי הון אנוש הבל ולא ישוה נוצת כנף יונה ולא  כפ־תר (ר"י חריזי, הענק, אברונין, 48).

— פִע', שִׁוָּה, שִׁוִּיתִי, מְשַׁוֶּה, תְּשַׁוֶּה, יְשַׁוֶּה, — א) שוה את פני האדמה,עשה שוה, ישר וחלק, gleich machen, ebnen; égaliser, niveler; to equalize, level: הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו הלוא אם שִׁוָּה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק (ישע' כח כד–כה). — ועשה דומה לדבר: מְשַׁוֶּה רגליו כאילות ועל במותי יעמידני (ש"ב כב לד; וכעין זה תהל' יח לד). אם לא שִׁוִּיתִי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו (תהל' קלא ב).2 — ובתו"מ: אמרו להם בית שמאי השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן (נדה עב.). — ב) בטשטוש ההוראה במשמ' עשה, שים: גפן בוקק ישראל פרי יְשַׁוֶּה לו3 (הוש' י א). שִׁוִּיתִי יי' לנגדי תמיד (תהל' יו ח). גדול כבודו בישועתך הוד והדר תְּשַׁוֶּה עליו (שם כא ו). אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שִׁוִּיתִי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (שם פט כ). דרך אמונה בחרתי משפטיך שִׁוִּיתִי (שם קיט ל). 4 — ואמר הפיטן: יה [לאש]ת איתן ציון הישויתה בניסוי ומסה אשר עליה שיויתה (ינאי, יה לאשת קרוב' בראש', זולאי, כט). ואם עוה ולא שוה דרכיו והוא רחום יכפר שגגתו (מאור שכל, שירי היחוד והכבוד, הברמן, סט). — ואמר המשורר: ובית דין משוה עניים ושרים (ר"ש הנגיד, אשלח בכנפי, בן תהלים, הברמן א, 119). בעת ירבו חלוקות בין אנשים ישלח אל משוה החלוקות (הוא, בעת ירבו, בן משלי, אברמסון, 53). מסבה נשו על שפת הברכה ונשים גבול מפרחים לגלות (רמב"ע, הענק ג, ברודי, שמא). מטר שחק בעת רדתו פני הגן לאט שוה5, ועל פניו כסות פסים ומשי הזמן שוה6, ונשא כל שתיל פריו ולא כחש ולא שוה (שם שם, שמב). זכרם ישוה לי אבר כמו יונה (ר"י הלוי, לפני כרוב, זמורה ג, 106). ישלט יקודה בצלעותי עדי שותה כשחור לבבי וכשלג קוצתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124). והמשיב יהי מקשיב לשואלו, ולרבן ישו קרבן בשכלו (שלמה שרביט הזהב, מריבה נהיתה, לקו"ק, 19). דמעי אשו נסכי (יגוני, קונט' הפיוטים, ברודי, 45).

— הִפע', אַשְׁוֶה, תַּשְׁווּ, — השוה דבר לדבר, הקיש, דִמה והמשיל אותו אליו, vergleichen; comparer; to compare: למי תדמיוני וְתַשְׁווּ ותמשילני ונדמה (ישע' מו ה). מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלם מה אַשְׁוֶה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך (איכ' ב יג). — ובתו"מ, גם במשמ' בנין פִע' ובמקומו, עשה שוה, חבר יחד, gleich machen, vereinheitlichen; égaliser, uniformiser; to equalize, unify: רואה אני את דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע, שר' אליעזר השוה את מדתו ור' יהושע חלק (ר"ע, שקל' ד ז). המחלק נכסיו לבניו על פיו וכו' והשוה להן את הבכור, דבריו קימין (ב"ב ח ה). אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב וכו' ר' שמעון אומר להשוות המחלוקת (עד' ח ז). כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות ולא את האשה לאיש בקרבן (כרית' ב ד). אם עתיד להשוותו אפילו טפח מותר, משויהו לאורכו ואין משויהו לרוחבו (תוספת' ב"ק יא יד). זה שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו (ירוש' ברכ' א א). השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות (ר' אבא בר כהנא, שם קידוש' א ז). לא מצינו שהשוות התורה בגניבה ואבידה בשואל לכן נשוה שומר חנם ונושא שכר שבר שבויה ומתה (ר' מנא, שם שבוע' ח א). השוה פצימיה פסולה (ערוב' צג.). כשהשוה את קירויו (רבא, סוכ' יט.). חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כר"א (ר' יהודה בשם שמואל יבמ' קח.). איש או אשה כי יעשו מכל חטאת, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (רב יהודה בשם רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל, ב"ק טו.). ואיזהו סוף ראשו, זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו (מכות כ:). שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסר ולבל יחל (נדה מו:). אמרו להם בית שמאי השוו מדותיכם, אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן (שם עב.). שאל אנטונינוס את רבינו א"ל מאימתי יצר הרע נתון באדם וכו' אמר לו עד שלא יצא ממעי אמו, א"ל לאו וכו' והודה לו ר' שהשוה לדעת המקרא שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ועוד שאל אנטונינוס את רבינו אמר לו מאימתי נשמה ניתנה באדם וכו' והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא וכו' (מד"ר בראש' לד). גוי אחד שאל את ריב"ק כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז, א"ל יש לך בנים וכו' אמר הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו, א"ל ומשווה אתה עמהן, א"ל לא, א"ל עד שאתה משווה אותנו לך השווה את בניך (שם ויקר' ד). לעבדו של מלך שעשה סעודה לחיילותיו וזימן כל לגיונותיו של מלך ולרבו לא קרא, אמר לו המלך הלואי השוית אותי ככל חיילותי (ר' לוי, שם אסתר, גם ושתי). והציף להם את הכבשן והעלה אותו והשוה אותו לארץ שהיה עמוק (תנחומא נח י). ומשוה להם את ההרים  ואת העמקים (תנחו' בובר במד' ב). שבשעה שראה הקדוש ברוך הוא כל אותם הדורות שהיו עכו"ם ואברהם עמד ופירש מהם ולא השוה להם וכו' (פסיק' רב' לג, אנכי אנכי, קנ.). — *והשוה את עצמו לאחר, עם אחר: מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין וכו' (מד"ר במד' י). שהשוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם לבבות הנמוכים (תנחו' בובר וירא ג). — *וכפ"ע במשמ' נעשה שָׁוֶה: הכסיף העליון והשוה7 לתחתון זהו לילה (שבת לד:).עמק שוה וכו' ששם השוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו (מד"ר בראש' מב). — ובסהמ"א: טיט שעל רגליו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע שמא יבוא להשוות גומות8 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון ה). וקושו מעשיכם, השוו מעשיכם לדעת קונכם (רש"י, צפנ' ב א). נמצא שהכלב משוה את (מחיר) כולם (הוא, בכורות נז.). נותר עוד שטר אחר שעושין זקני הקהל והדיינין להשוות ביניהן כמה יתן כל אחד ואחד בכך וכך מס או בכך וכך צדקה (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 137). המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא וכו' וכן כל המשוה גומות (רמב"ם, שבת ח א). ויענו כל העם יחדו, לא בחנופה ענו ולא נטלו עצה זה מזה אלא השוו לב אחד (מדה"ג שמות יט ח, הופמן, 205). והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה והחמה (פדר"א ז). והכונה הנה אמנם היא להשוות בין שני השמות (ר"ש א"ת, מו"נ א סט). והנה לשון חק הוא כנוי למשוה המאזנים (פלח הרמון ט ג, לד.). — ואמר הפיטן: מיללו כולם והשוו אומר לחלוק על עושה כל באומר (ינאי, אחדים בשיח, קרוב' בראש', זולאי, יג). יה [לאש]ת איתן ציון הישוויתה (הוא, יה לאשת, שם שם, כט). אין דומה [לך] ודימיתם לך ואין שווה [לך] והשוויתם ל[ך] (הוא, אהבת עולם, קרוב' שמות, שם, קב). השווה ומשווה קטון לגדול9 (הוא, האוחז ביד, קרוב' לימים נוראים, שם, שלח). הסכימו דעתם והשוו עצתם (שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, קרוב' ב שבועות). — ואמר המשורר: ועל מלך להזהר ולשמור ולשוות דין גבוהים עם נמוכים (ר"ש הנגיד, לאשה בעלה, בן משלי, אברמסון, 211). הזמן הלוני ימים ימי עצב עדי השוני אל מחנות האל אשר פגשתי (עמנואל, השאלים איך, מחברת יח, הברמן, 495). אנכי השויתי כיום את שריהם אל פרחחם (הוא, אשמע דבת, שם שם, 500). — °והשוה הדַּיָּן בין היריבים וכדו', חלקו ביניהם בשוה וכדו': וכדי לשכך עברתם וחמתם נכנסו שני אנשים יחידי' כדי להטיל שלום ביניהם ולהשוותם על ענין ההפרשים הנ"ל (שו"ת תורת אמת ששון קכג, קלז.) — ובינו' מַשְׁוֶה, בפרט בצרוף הקו המשוה, המעגל הגדול על כדור הארץ, הנמצא במרחק שוה משני הקטבים במישור מאֻנך לציר, Äquator; équateur; equator: כי הגלגל התשיעי הידוע במשוה היום וכו' והוא המעתיק לכל הגלגלים (רבנו נסים, פירוש יצירה, קונטרס המסורת, דוקס, 89). ומעתה אם תחשוב במחשבתך עגול גדול באמצע גבנונית הארץ ממזרח למערב המחלק אותה לשני חצאים שוים אשר חצי האחד הוא חצי הצפוני והשני חצי הדרומי, העגול הזה יקרא קו המשוה (עקוואטאר) או משוה היום (ר"ש בלוך, שבילי עולם ג, 8). ועי' קָו.

— הָפע', *הֻשְׁוָה — שהִשוו אותו: א"ר יהודה אמר שמואל י"ח גזרו ובי"ח נחלקו, והתניא הושוו, בו ביום נחלקו ולמחר הוּשוו (שבת טו.). ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים וכו' מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים (זבח' מ:). — ובסהמ"א: אם יש אדם חשוב ביניהם או הוא דבר שכל הסוחרים והתגרים ובני העיר הושוו ביניהם (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 90). והפעולה השנית אחר מציאות המצויר והוא שישימו בו מקרים אישיים עד שיהיה מקובצם בלתי מושוה ויתחייב מזה שלא ידמה איש לאיש לעד ולעולמי עולמים (אמו"ר לראב"ד ג ד, 66). ואיה מלך המשפט שהושוו שניהם בחטא וזה נענש וזה לא נענש (ר"ש ן' וירגה, שבט יהודה, שוחט־בר, לז).

— הִתפָּ', נִתפ', נִשְׁתָּוָה, — היה שוה זה לזה, einander gleichen; être égal(es); to be alike: דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נִשְׁתָּוָה10 (משלי כז יה). — ובתו"מ: אין דעתי משתוית עמכם (מד"ר במד' ב). — ובסהמ"א, גם במשמ' נמשל, היה דומה  ל: ואחר כך קבץ השבעים זקנים השניים וחל עליהם מאור הנבואה מה שנשתוו עמו בו (ר"י א"ת, כוזרי ד יא). וכבר אמרו על אחד מן החסידים שאמר לחבירו הנשתוית? אמר לו באיזה ענין? אמר לו נשתוה בעיניך השבח והגנות? (הוא, חו"ה, יחוד המעשה ה). יש מן השבים שישתוה אחר התשובה עם הצדיק אשר לא חטא (שם, התשובה ח). כשיצטרפו עם ואו רבים כולם ישתוו (ראב"ע, מאזנים, לח:). עמק שוה, שנשתוו כולן להמליך את אברהם (מדה"ג בראש' יד יז, מרגליות, רנו). — ואמר הפיטן: אשר התוו התוות בתבות נשתוות במספר המצות (רשב"ג, שמר לבי, אזהרות, ביאליק־רבניצקי ב, 135). — ואמר המשורר: הישתוה אויל מחריש וחכם אשר שתק להמעיט באמרים (ר"ש הנגיד, הישתוה, בן משלי, אברמסון, 108). וישתוה לחומד טוב וחסד יבואוך ולו מיתה משונה (הוא, זבח זבח' שם שם, 145). הישתוה ידיד קדם כחבר יליד אתמול וישקל בשקלו (הוא, כפי אהבת, שם שם, 200). אשר לא יתוה במעון גם נוה לבלתי ישתוה בשבת הנוצרים (רשב"ג, תחלת החכמה, ביאליק־רבניצקי א, 70). שאול ירדו ושכבו ראש וזנב והשתוה בזוים עם נסיכם (ר"י חריזי, הענק קצג, אברונין, 64).

— נִפע'11, °נִשְׁוָה, — נעשה שוה: ונשיב בזו הטענה ונאמר אילו חייב ר' סעדיה שלא יבוא מן המילין בלתי שחלפו ביטוייו ונשוו טעמיו לא צירף מן מילה י"ט אלף מילה קס"ט מילה (תשו' דונש על רסע"ג 122). — ואמר הפיטן: האל בחשבו העולם לישבו התיעץ במחשבו המשחקת במושבו ובה נשוה ודעתה השוה והסכימה במחשבה (שלמה הבבלי, אל נשא, יוצר שבת בראשית). נדמתי כחגור כלי זין וממלחמות יברח, נשויתי כאבוס פר ולאורח ירק ארח (אליה בר שמעיה, אנחתי בלחץ, שירמן, מבחר השירה העברית באיטליה, מה). — ואמר המשורר: כי כל בני אדם כבר נשוו יחד והנשמר והשומר (אבן כלפון, תרביץ ב, 505). כי כל בני אדם כבר נשוו יחד והגעל והנגעל (ר"ש הנגיד, רעי התתאונן, תשובה לבן כלפון, הברמן ב, 19). נשוו מתי דורי ברשע (ר"י חריזי, פסו אמונים, מחברות איתיאל ז, פרץ, 56).

— פֻע', °שֻׁוָּה12, בינ' מְשֻׁוֶּה — ששִׁוּוּ ויִשרו אותו, שקול בחלקיו, ebenmässig; proportionné; -ioned: ואם היתה השנה משווה ומיושרת ענניה ורוחותיה בלא זעף (אסף 127). כוורת זו עשויה ממחצלת של קנים והיא עגולה והיא צריכה ששה מפני שתחתיה לא יעשה משווה מרובע אלא מגלגל, ובהיות בין זוית לזוית ד' טפחים והוא משופע ועולה ימצא יתרונן ב"ט, ואילו היתה מרובעת משווה לא הצריכה אלא רוחב ד"ט, ולא הצריכה ו"ט אלא במשופע כדי שימצא בה ד' משווין (ר"ח, שבת ח.). אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, אמר שמואל בטרוף13, פי' רב שרירא גאון פי' טרוף משווה וכו' שפניו משווין דוגמת הכתוב הלא אם שוה פניה, כי משווין פני קורת הבד וכו' ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשווה ומרובע אלא גבות גבינים ומשופעים (ערוך ערך טרף).