שָׁוֵה

ש"ז, — מקום מישור1, Ebene; plain(e): ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בְּשָׁוֵה קריתים (ברא' יד ה). ויצא מלך סדם לקראתו וכו' אל עמק  שָׁוֵה הוא עמק המלך (שם שם יז). —  °ובמליצה, הגיעו הצדדים לעמק (ה)שוה, השתוו, התפשרו, נוהג בספרות ובדבור.



1 אין לראות במלה זו שע"פ בלבד אלא מלה קימת בלשון במשמ' מקום שוה וחלק (כלשון שִׁוָּה פניה בישעי' כח כה), בקמץ מתקים בנטיה, כהנחת כמה חוקרים בבראש' יד ה במשמ' מישור קריתים. אבל גם בפס' יז יש לפרש עמק שוה כלשון העמק שבתוך המישור הנ"ל, ולא כשע"פ.]

חיפוש במילון: