*, ש"נ, — מלה מספקת: ויהי איש מצליח, לא היה צריך לומר אלא (איש) צדיק, למה כתיב איש מצליח, אמר ליה הקדוש ברוך הוא שוית (אתה) מה שלא שוה אדם הראשון, שאין מצליח אלא (לשון) שויה1 שנאמר וצלחו הירדן (תנחומא נשא כח; תנחומא בובר שם לב).
1 [אין בכתוב הנזכר, וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח), עדות להוראה זו של צלח כלשון שויה; ואמנם בא צלח במשמ' זו בכתובים אחרים כגון לא יצלח לכל (ירמ' יג ז), היצלח למלאכה (יחזק' יה ד), כלו' לא ישוה לכל, הישוה למלאכה, ועל כן אפשר היה לחשב, שהיה כאן דרש כזה, שהסתמך על כתובים אלו, ואך אחר כך נזכרה כדבר אחר, דרשה נוספת כגון זו המובאת במד"ר במד' פו ועוד על ויהי איש מצליח: ר' ברכיה אמר גבר קפוז (קופץ, מדלג) היך דאת אמר וצלחו הירדן לפני המלך. ואולם אין שָׁוָה בשמוש כזה במקום אחר בתו"מ, ודרשה זו גופא מובאת במקורות אחדים, בערוך ובמדרש הגדול (עי' מרגליות תרנח, ובמקורות הנזכרים בהערות שם) גם בנוסחה זו: ויהי איש מצליח גבר שוור (ז"א קפץ) כמא דאת אמר צלחו הירדן לפני המלך ע"כ, וקרוב להניח שיש כאן שבוש מלשון שְׁוַר, שוור אל שוה. ואף זו שהובא שם (ובילקוט) אחר דרשה זו: משל לדוב שהיתה עומדת בשוק והיא מקושטת בקישוטין הרבה, אמרין כל מן דקפז לה נסיב מה דעלה, היה שם פקח אחד אמר להון אתון מסתכלין במא דעלה ואנה מסתכל בניבה, אמר ר' ברכיה כל אותה הדוב קפיז ואית קפיז רב מן דין, ע"כ. ולפי זה סופר בדרשה זו בעיקר (בארמית), כי שְׁוַר יוסף יותר מן אותה דוב, ובר"ת מן אד"ב, ואך בכאן נולדה הנוסחה: כי שוה יוסף יותר מן אדם (הראשון), שקשה להלמה בענין.]