1, רק מ"ז שׁוּלַיִם2 או מ"ר שׁוּלִים, — שפולי הבגד, שֹׁבֶל, Schleppe; traîne; trail: ועשית את מעיל האפוד וכו' ועשית על שׁוּלָיו רמני תכלת וארגמן ותולעת שני על  שׁוּלָיו  סביב ופעמני זהב בתוכם סביב פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על שׁוּלֵי המעיל סביב (שמות כח לא-לד). ויעשו על שׁוּלֵי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את הפעמנים בתוך הרמונים על שׁוּלֵי המעיל סביב בתוך הרמנים פעמן ורמן פעמן ורמן על שׁוּלֵי המעיל סביב (שם לט כד-כו). בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא וְשׁוּלָיו מלאים את ההיכל (ישע' ו א). ברב עונך נגלו שׁוּלַיִךְ נחמסו עקביך (ירמ' יג כב).  וגם אני חשפתי שׁוּלַיִךְ על פניך ונראה קלונך (שם שם כו). הנני אליך נאם יי' צבאות וגליתי שׁוּלַיִךְ על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך (נחום ג ה). כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה וכו' טמאתה בְְּשׁוּלֶיהָ וכו' (איכ' א ח-ט). — ובתו"מ בהשאלה שולי הקדרה, הקערה, הכוס, הכלי, הבית, הספינה, תחתיתם, Unterseite; bas; underside: מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר (דמאי ז ב). ולא היו לבזיכים שולים, שמא יניחום ויקרש הדם (פסח' ה ה). אינו מביא לא מפיה מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים (מנח' ח ז). צבר את הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה (תמיד ו ב). וחבית דפונה בשולי המחץ (כלים ב ג). שולי קורפיות ושולי קוסים הצדונים אעפ"י שאינם יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחלתן (שם ד ג). היתה (החבית) כפויה ופיה לאויר התנור, השרץ בתנור, משקה טופח שבשולי החבית טהור (שם ח ג). וכלי עץ הטהורים מצילים וכו' בין יושבין על שוליהן בין מוטין על צדיהן (שם י א). השדה והתבה והמגדל, כורת הקש וכורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים וכו' הרי אלו טהורין (שם טו א). כף מאזנים שטליה על שולי המיחם מבפנים טמא (שם כד יז). המקצע וכו' משולי הקופה טפח על טפח טמא (שם כז ד). שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש טהורין (שם ל א). היתה (הכורת) יושבת על שוליה והיא כלי וכו' טומאה בוקעת ועולה (אהל' ט יג). חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכו' טומאה בוקעת ועולה (שם שם טז). חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צדיהן באויר וכו' טומאה בוקעת ועולה (שם טו ג). אין מקדשין לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ (פרה ה ה). הכר והכסת של עור וכו' מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם (מקו' ז ו). חבית שנקבה בין משוליה בין מצדיה ונגע בו טבול יום טמאה (טבו"י ב ז). קראו שם לשולי חבית לא ישתה מפיה, לפיה לא ישתה משוליה (תוספת' דמאי ח יד). ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואינו יודע באיזה חבית דרסה וכו' ר'  יהושע אומר אם יש מאה פומין תעלה ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין (שם תרומ' ה יא). שולי הקפראות ושולי הקיסום הצידוניים וכלי חרש ששוליו חדין (שם כלים ב"ק ג יא). כוורת שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללין טהורה, עשאם מן הגללין ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר שולים דברי ר' נתן, רבי אומר עד שיהא שולים מקבלין (שם שם ב"מ א ד). באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה (שבת ל., מו"ק ט., סנה' קז:). עדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום עירובי תבשילין (ביצה טז.). ופניהם דומין לשולי קדרה (ר' יצחק בר אבין, ר"ה יז.). שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה (ר' יהושע בן קרחה, מד"ר אסתר, ויהי בימי). ועי' קְדֵרָה. — *ושולי החיה, שפוליה: כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה וכו' פיו לחוץ הבית טמא, שהטומאה יוצאת דרך שוליו (אהל' יא ז). — ובסהמ"א גם בשמושים נוספים: ויהי בהיות אורודוס נער וכו' ותפשו החכם (מנחם) ויכהו בידו בשוליו כאשר יכו את הנערים (יוסיפון, גינצבורג, שב). זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים (רש"י, נחום ג יח). ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא, שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו (הוא, סנה' קב:). ובלבד שלא יוציאו ידיהם מתחת שולי מעיליהם כדרך שעושין בחול (רמב"ם, שביתת עשור ג ו). ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד (הוא, כלי המקדש ט י). אחז בכנף מעיליה והפך פניה על שוליה (ר"י זבארה, ס' שעשועים יג, דודזון, 140). ועל כן האנוש יאחז בשוליו ולפני כל יהי מסיך לרגליו (הוא, בתי הנפש, שם, 164). ולו ראו בזמנם אשה בבתוליה וכו' תסחב שוליה על פני הארץ כאמתים (עמנואל, מחב' כב, הברמן, 624). ולא ילבש בגדים ארוכים ביותר וכו' אלא שולי בגדיו עד עקיבו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ג, ענעלאו, 191). נקראתי וכו' לכתוב הערה זו בפקודת הגאונים החתומים בשולי היריעה (פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 25). אנכי עבדכם החתום בשולי היריעה (שם, 42). — ואמר הפיטן: אחרית לטהר שולים, מהר לשלש בכפלים (שלמה הבבלי, שחורה ונאוה, יוצר א פסח). בטהר שולים פצחו רננו יחדו חרבות ירושלים (מאיר בר יצחק, אור יום, מעריב ליל ב פסח). לעוטה אריות כמו בפי שחלים, לקה ומשתלמת בעון שולים (שמואל הכהן, מלאכי רחמים, סליח' יום ד). שובנו תוקף ליראתך ולא נחשף שולים (אל נא רפא נא, סליח' לתענית שני). — ואמר המשורר: ואת יונה חבצלת שרוגים, ושוליך מלאים פעמונים (רשב"ג, ואת יונה, ביאליק־רבניצקי א, 48). עדרי המונך וכו' המחזיקים בשוליך ומתאמצים לעלות ולאחז בסנסני תמריך (ר"י הלוי, ציון הלא תשאלי, קינ' ת"ב). לו אחרי מותי באזני יעלה קול פעמון זהב עלי שוליך (הוא, מה לך צביה, זמורה ב, 18). לך התם והישר כפעמנים לשוליך (הוא, סבבתני, שם ה, 190). שם תנחלי חמדת היכליך ותצלצלי בפעמני שוליך (הוא, ישע חכי, שם ז, 169).