* 1, קדירה, ש"נ, — סיר בשול, Kochtopf; pot: האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלים (שבת ג ה). קושרת אשה מפתח חלוקה וחוטי סבכא וכו' וקדרה של בשר (שם טו ד). ואין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה ואין סומכין את הקדרה בבקעת ביצ' ד ה. ניער את הקדרה אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה אסור (חול' ח ג). הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות ברביעית וכו' (ר' עקיבא, כלי' ב ב). קדירה שהיא נתונה בתנור השרץ בתנור הקדירה טהורה שאין כלי חרס מטמא כלים (שם ח ד). ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה וכו' (אהל' י ו). האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה ונגעה בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב אף על פי שיש בו כביצה הוא טמא והכל טהור, נגעה במקום המשקה אם יש בו כביצה הכל טמא, אין לו כביצה הוא טמא והכל טהור, חזר לקדרה הכל טמא וכו' היתה טבולת יום מנערת את הקדרה בידים מסואבות, ראתה משקין על ידיה, ספק מן הקדרה נתזו ספק שהקלח נגע בידיה הירק פסול והקדרה טהורה (טהר' ב א). וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה (טבו"י ג ג). נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו ומנחת הקדירה  לפניו ואם מנערת בו אפילו בין הגוים אינו חושש (תוספת' דמאי ד לב). היו לפניו שתי קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' (שם תרומ' ח יז). הנודר מן הנעשין בקדירה מותר בנעשין באילפס (שם נדר' ג ב). מי שיש לו עשרה מנה מתעסק בירק בקדרה בכל יום, עשרים מנה מתעסק ירק בקדרה ואלפס, חמשים מנה ליטרא בשר מערב שבת לערב שבת, מאה מנה ליטרא בשר בכל יום (ר' אלעזר בן עזריה, שם ערכ' ד כז). כף שהכהנים גובלין בה וכן חפית של קדרה אם חקוקין ומקבלין כל שהן טמאין ואם לאו טהורין (שם כלים ב"ב ב ד). לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה (ירוש' תרומ' ב ג). השופת את הקדירה על גבי גחלים מתרין בו לכשיתבשל (ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן, שם שבת סוף פרק א). צלייו בהבל של קדירה וכו' (שם פסח' ז א). וקדירות לא כלי חרש דקין הן (שם חגי' ג ה). נותן לה חצי קב קטניות וחצי לוג שמן וכו' וארבע רוטלין נותן לה כר נר ופתילה כוס וחבית וקדירה (ר' מנא, שם כתוב' ה יב). פחות מג' על ג' שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדרה ולקנח בו את הריחים וכו' טמא (ר' אליעזר, שבת כט.). המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל במהרה יש בו משום דרכי האמורי (שם סז:). חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה (רב חסדא, שם קמד:). אין מוללין את הקדירה בפסח (פסח' מ:). כל הקדרות כולם צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין (רב הונא, ביצ' יד.). ממלאה אשה כל הקדרה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת (ת"ר, שם יז.). דהא סתם קדרות דעלמא בין השמשות רותחות הן (אביי, שם כז.). ו(שלחן) של ע"ה דומה למדורה וקדרות מקיפות אותה (ב"ב נח.). הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין וכו' (חול' ו.). ישראל וגוי דרים בחצר אחד ושפת ישראל קדרתו ונגע בה הגוי אינה טמאה (בשם ר' יוחנן, מד"ר אסת', ויפקד המלך). — וקְדֵרָה בת יום ,שבשלו בה באותו יום: לא אסרה תורה אלא לקדרה בת יומא (רב הונא בר חייא, נזיר לז:). — צִיקֵי קְדֵרָה, תבלין הניצוק בקדרה לצרכי התבשיל, עי' צִיק. — מַעֲשֵׂה קְדֵרָה, תבשיל הנעשה בקדרה: ברך וכו' על הפרפרת לא פטר את הפת, בית שמאי אומרים אף לא מעשה קדרה (ברכ' ו ה). אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה (נדר' ו א). הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא ממעשה רתחתה, אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה (שם שם ב). מעשה קדרה בקטניות בזמן שהן פרודין אינן חבור (טבו"י ב ה). — קדרה במשמ' תבשיל שבקדרה: בגדים שבשל בהן קדרה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו (דבי ר' ישמעאל, יומא כג:). נותן טעם לפגם שאמרו לא שיאמרו קדירה זו חסירה מלח וכו' (ריש לקיש, ע"ז סז.). — ופתגם, נהפכו פניו כשולי קדֵרָה, השחירו פניו2: באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה (רב, שבת ל.; מו"ק ט.; סנה' קז:). ופניהם (של המינים וכו') דומין לשולי קדירה (ר' יצחק בר אבין, ר"ה יז.). שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה (ר' יהושע בן קרחה, מד"ר אסת', ויהי בימי). — ומשל: אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך (ר' יהושע, שם בראש' יז). כי בדבר אשר זדו וכו', בקדרה שבשלו בה נתבשלו (שם שמות א). המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן מפיו, הקב"ה משברו, ובקדרה שבשל בה נתבשל (שם אסת', ויקראו סופרי המלך). — ובתמונה לאשה: לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך (ר' עקיבא, פסח' קיב., ר"ל לא תשא אלמנה וגרושה). — ומשל לאברו של המתבגר: מאמתי הוא מזיד, משתתפשט הכף, משל בשל הזרע מבפנים השחירה הקדירה מבחוץ (ריש לקיש, ירוש' סנה' ח א). — מוכר קְדֵרוֹת, קַדָּר: ראית מימיך ארי סכל וכו' שועל חנוני זאב מוכר קדרות (ר' מאיר, ירוש' קידוש' ד יא). — וקְדֵרָה של מימי רגלים: ארבעה הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קדירה של מימי רגלים, אלו הן אדם וקין ובלעם הרשע ויחזקיהו (מד"ר בראש' יט). — ובסהמ"א: בזמן שיש בידך עושר שאתה יכול לעשות חסדים שנמצא מה שבידך כמים רותחין בקדירה ונשפכים לחוץ כי הקדירה לא תכילם (ערוך ערך כפן). חתיכי בגד שמקנחין בהן את הקדירה (שם, פרכין). אני מריח חרוך קדירות בארץ יהודה (ספר המעשיות, גסטר, 31). קדרות של חרס שנשתמ' בהן חמץ כל השנה וכו' משפשפן היטב וכו' (טוחו"מ תנא א). —  ואמר המשורר: היו במלחמותם כאשות מנפחות, דמו בחומם אל קדרות מרותחות (ר"ש הנגיד, גל מעלי, בן תהלים, ששון, נט). — °ופתגם: הקדרה הולכת למים עד כי תשבר (ראב"ע, מכתמים, כהנא א, 84). —  ובהשאלה קְדֵרָה של מֹחַ, חלק זה של הגלגלת, המכסה את המֹח ודומה לקדרה, Hirnschale; crâne; brain-pan: מוח כל מה שבקדירה נדון כמוח, התחיל למשוך נדון כחוט השדרה (בר קפרא, חול' מה.). כמין שני פולין יש מונחין ע"פ הקדרה (ריב"ל, שם מה:). — ובסהמ"א: תולעת שנמצא בראש הבהמה לאחר שחיטה בחוטם סמוך למוח, אבל חוץ לקדירה של מוח, ופני התולעת כלפי חוץ, יש לחוש להטריף או לאו (תרומת הדשן קסג, פיורדא, לח:).