1, שֻׁעָל, ש"ז, מ"ר שׁוּעָלִים, שֻׁעָלִים, — בעל חיים מן הטורפים הקטנים, Fuchs; renard; fox, וגם תַּן מדבר, Schakal; chacal; jackal: וילך שמשון וילכד שלש מאות שׁוּעָלִים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים (שפט' יה ד-ה). כְּשֻׁעָלִים בחרבות נביאיך ישראל היו (יחזק' יג ד). יגירהו על ידי חרב מנת שֻׁעָלִים יהיו (תהל' סג יא). אחזו לנו שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קטנים מחבלים כרמים (שה"ש ב יה). על זה היה דוה לבנו וכו' על הר ציון ששמם שׁוּעָלִים הלכו בו (איכ' ה יז-יח). וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר הם בונים אם יעלה שׁוּעָל ופרץ חומת אבניהם (נחמ' ג לה). — ובתו"מ: כלב הכופרי והשועל וכו' אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה (כלא' א ו). יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל (שבת ו י). והוי זהיר בגחלתן (של חכמים) שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל (ר' אליעזר, אב' ב י). והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים2 (ר' מתיא בן חרש, שם ד טו). כשהיה ר' אלעזר בי ר' שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של ר' מקדירות, אמר ליה אבוי, ויאות, זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל ירוש' שבת י ה, וכעין זה בבלי ב"מ פד:. שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר (נדר' פא:). שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר (ר' יוחנן, סנה' לח:). — *שבלת שועל, עי' א. שִׁבֹּלֶת.