ש"ז, כנ' שַׁוְעִי, — שועה, צעקה, קריאה לעזרה: הקשיבה לקול שַׁוְעִי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל (תהל' ה ג). — ואמר הפיטן: יום עדיך שווע בזרקי[נו מנסתרו]ת נקינו (ינאי, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שכה).  שוע פגיעות ארבע ר"א קליר, שושן עמק אימה.  ממעמקים צועקת ושוע שופכת  (יוסף בן אביתור, אלהים אמץ, הושענה, שעה"ש 15). בינה ידיד שועי (ראב"ע, אבטח ביום, איגר 64).  שוע מחנניו ירץ (משלם בר קלונימוס, אמרו לאלהים, קרוב' יו"כ).  רצוי תשורה לפניך העלה, רצית ניחוחו ושועו עלה (הוא, אשוחח נפלאותיך, Elbog.,Stud., 127).  סכת שועי וירץ (הוא, אפיק רנן, יוצר ב פסח). אזניך הטית שועי לקשוב  (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר שבת א חנכה). —  ואמר המשורר:  ולי אבות בעת כזאת בשוע ותחנונים פני אל מחלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ב' תהלים, הברמן א, 20).  שבים אלי צורם בסתר ומפילים שוע (הוא, טובות לאל, שם שם, 55). ממרומיך למען שמך הקשיבה לקול שועו (רשב"ג, שמע עליון, ביאליק-רבניצקי ב, 101).  שעה שועה מגלה תעלומות  (הוא, שחורה הבחורה, שם שם, 104).  לך תבא תפלתי ושועי (הוא, שעריך בדפקי, שם שם, 105).  כי בא שועם לפניו ויושיעם כי חסו בו (ר"י הלוי, אפתחה שערי רנני, זמורה ז, 33).  תמים שועם קבל (הוא, אשר שמענו ונדעם, שם שם, 97).  אדני הט לשועי אזנך (הוא, אדני יום לך, שם ט, 508).