ב. שׁוֹק

* 1, ש"ז, — דחיפה, תשוקה: ד' שוקים הן, אין שוקה שלאשה אלא על אישה, ואל אישך תשוקתך, אין שוקו שליצר הרע אלא על קין וחביריו, ואליך תשוקתו, אין שוקין שלגשמים אלא על הארץ, פקדת הארץ ותשוקקיה, ואין שוקו של הקב"ה אלא על ישראל, ועלי תשוקתו (מד"ר בראש' כ, תאודור, 191-190, וכעין זה מד"ר שה"ש ז).



1 [שם הפעל מן שׁוּק, שאולי נוצר בדרוש קדום על מלת א. שׁוֹק.]

חיפוש במילון: