*, תוש"ז, — שם או כנוי שנתכנה בו אחד האמוראים: מעשי ידי הבת של מי וכו' שוקד אמר לעצמה, מני שוקד שמואל1 (ר' נחמן בר יעקב ור' אימי בר פפי, ירוש' כתוב' ד א). ועי' שָׁקַד.
1 [בבבלי כתוב' מג: הגרסה: א"ל אבימי בר פפי שקוד אמרה, שקוד מנו שמואל. הא רב אמרה, אימא אף שקוד אמרה, ע"כ, ופרש רש"י: הוו קרו לי שקוד על שום דהילכתא כוותיה בדין ושוקד על דבריו לאומרם כהילכתא, ובערוך: שהיה שוקד על דלתי תורה, ומעין זה גם מפרשי הירושלמי. ואולם אם קשה להבין, למה נקרא כאן, במסירת הלכה, שמואל בכנוי ולא בשמו, על אחת כמה וכמה קשה לראות פרוש של ממש בתרוץ זה, שנקרא כך מפני ששקד על דברי תורה. ואולם לא מן הנמנע הוא, שבא כאן שוקד או שקו"ד בעקר כראשי תבות של שם ממש כגון רב שמואל קפודקאה עי' חולין כז:, ועל כך נשאלה השאלה שקו"ד זה, שמואל קפודקאה זה מנו, ונתנת התשובה שהוא שמואל (ירחינאה) הידוע (ולא, כדעת אחדים, מאֻחר לו). וצ"ע.]