*, שֻׁתָּפוּת, ש"נ, — חברות, יחס השותפים זה לזה, עסק ששנים או יותר שותפים בו: מכרו חוץ מאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות (ב"ק ז ה). שותף כל זמן ששותף, יוצא משותפותו הרי הוא כאחד מכל אדם (תוספת' כתוב' ט ג). ישראל וגוי שלקחו מקח בשותפות (שם ע"ז ג יז). לקרב כליל אינה יכולה מפני שותפות' של אשה, לאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש (ירוש' סוט' ב ח). מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות (יבמ' קא.). אסור לעשות שותפות עם העכו"ם (סנה' סג:). אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן (אדר"נ יא). מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים (ר' שמואל בר אמי, מד"ר בראש' ג). — ובסהמ"א: שאם שומר זה מקצת הממון שבשותפותם וזה מקצת ונגנב מבית אחד או אבד אינו כש"ח אלא חייב לשלם (רגמ"ה, ב"ב מב:). שותפות העכו"ם חייבת בתרומות ומעשרות (רמב"ם, תרומות א כ). כשתבע ראובן ללוי חלקו אמר איני חפץ ליתן הרי נעקר משותפותם (שו"ע חו"מ שותפים קעו מא). — °ובמחקר, תכונת הדבר המשֻׁתף לכמה נושאים, שתוף, יחס: שיסוד השותפות היחידות ויסוד החלוק הרבוי (עולם קטן, הורויץ, מט). הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל ענינים הרבה שאין דומין זה לזה (רמב"ם, טומאת צרעת טז י). כי שם המפורש הוא זה השם בן ארבע אותיות וכי הוא לבדו המורה על ישות הבורא מבלי שותפות לענין אחר (ר"י חריזי, מו"נ א ס). ואין שותפות בין מדענו ובין מדעו, כאשר אין שותפות בין עצמנו ועצמו (שם ג כא).