ב. שְׁזִיפָה
° 1, ש"נ, — השחרה, חריכה, חמום: שחורה אני על ידי שזיפת השמש (רש"י, שה"ש א ה). פגישת קצת מה שיחמם מחוץ כמו מה שיקרה משזיפת השמש (תרגום פרקי גלינוס, כ"י פריז). שכל הרואים היה ראוי יצטערו עליו באומרם איך קדרת בלא שזיפת חמה (ר"מ אלשיך, איוב ל כח). — ואמר הפיטן: והתיצב ב[ש]חרית שזיפת שמש2 (ינאי, והתיצב באימת, קרוב' שמות, זולאי, פה).
1 [על פי הבנה זו של שָׁזַף במקרא. ועי' שם.]
2 [כלו' בעת תשזוף השמש את האדם.]