ש"נ, מ"ר כנ' שְׁחִיתוֹתָם, — שחת, שוחה, Grube; fosse; pit: ישלח דברו וירפאם וימלט מִשׁחִיתוֹתָם1 (תהל' קז כ). רוח אפינו משיח יי' נלכד בִּשְׁחִיתוֹתָם (איכה ד כ). — ובתו"מ: ששי, שמשים את הארץ בשחיתות (יומא י.). — ובסהמ"א: ואלהי חשבני משחיתותם ואת שלשת רעי הביאו אל כבשן  האש לישרף (יוסיפון גינצבורג לד). כי ההולך באורחותם לא ינצל משחיתותם (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, 140). — ואמר המשורר: ואתה העלית משחיתות יחידתי ומיון ובורות (ר"ש הנגיד, אלהים האריך, בן תהלים, הברמן א 101). ורשת השחיתות המחישות אלי שחת עלי ראשי נתונה (הוא, התזכיר, שם ב, 77). אוי לי כי נוקשתי בשחיתות השחת טרם נפל גוה על הר גלבוע (הוא, דוד ומיכל ח, שם ב, 81).