°, ש"נ, — שה"פ מן שָׁחָה, מעשה השוחה ומשתחווה: ולשון גחון שחייה שהולך שח ונופל על מעיו (רש"י, ויקר' יא מא). ואספי, לשון שחייה, שחי והשפילי יותר משפלות ארץ (הוא, ירמ' י יז). כל לשון שחייה בתרגום יונתן מגר (הוא, תהל' פט מה). — וכמֻנח בהגוי: והיו על פה כותבין תיבות הפיסוק בלא מלכים ולא טעמים וקורין אותו כתקון כמו ששמעו ממשה בדרך הרום ובדרך שחיה ובדרך נצב וכו' ודע כי יש לאלה המלכים דרכים נסוכים אחת באחת נסמכים ועיקר תולדותם על שלשה דרכים דרך הרום ודרך נצב ודרך שחייה, דרך הרום אוֹ אוּ, ודרך נצב אָ אַ, ודרך שחיה אֵ אִ (הורית הקורא, דרנבורג, 56-54). ויבא לשעבר כמו האכיל החזיק החשו ומשקלם הראשון מן השחיה והוא צירי יבאו לשעבר כמו הֵקים הֵשיב הֵעיר (שם, 57). והטעמים השרים נחלקים לשלשה חלקים מהן דרך גובה ומהן דרך רום ומהן דרך שחייה ואינה שחייה אלא קול נצב שאינו לא למעלה ולא למטה (שם, 75).