שָׁחָה

פ"ע, שְׁחִי, — הוריד את גופו לארץ, sich niederwerfen; se je er (aux pieds de); to prostrate oneself: ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שְׁחִי1 ונעברה ותשימי כארץ גוך ובחוץ לעברים (ישע' נא כג). — ובתו"מ, שחה לנסך והניף הסגן בסודרים (תמיד ז ג)השוחה לשתות המים העולים בפיו ובשפמו בכי יתן (מכשיר' ד א). אלו ברכות ששוחין בהן, ברכה ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף, והשוחה בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה (תוספת' ברכ' א יא). מעשה שהלך ר' יוחנן בן ברוקה וכו' ומצא גבי וכו' ושחה ושתה הימנו (ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שם תרומ' ז יד). בן שמונה (ימים) הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו (שם שבת טו ה). מי שנתפזרו לו מעותיו לבית עבודה זרה לא יהא שוחה לפניו ומלקט מפני שנראה כשוחה לע"ז (שם ע"ז ו ד). ומהו אחד יורד לאמת בית השחי, שהיה שוחה2 אמה עד שלא יפתח (ר' יוסי, ירוש' הור' ג ז). ישב לו קוץ בפני ע"א לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתוחה לע"א (ע"ז יב.).3 — ואמר המשורר: יחידתי בעת תשוט מהומה נטי מעל דרכיה ושחי (ר"ש הנגיד, יחידתי, בן משלי, אברמסון, 184)שחי לאל יחידה החכמה ורוצי לעבוד אותו באימה (רשב"ג, שחי לאל, ביאליק-רבניצקי ב, 50). לו קוממיות הלכה אמר שחי (עמנואל, מחב' ז, הברמן, 207). — ובינו' פָעוּ' °שָׁחוּי: ופעמים יבואו לידך הקרקעות התלויות בראש ההר ונגרות או שחויות ושפלות או עגולות ועקומות (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב ה, 79). ויש לך לחזור על הענין ולהתבונן בו ולשמור אותו ומתוכו אתה יכול לגדור מנהג התשבורת בקרקעות השחויות והנמוכות (שם שם, 81). שאל מלך אחד לזקן נכבד ראהו שחוי הקומה ולבן השער רב הקמטים כמה ימי שני חייך (המאירי משלי סוף ד). — ואמר הפיטן: מעון לך למטה ישוררון ישחרון שחויים שאויים שכוני תבל (רשב"ג, מעון לך, ביאליק-רבניצקי ו, 39). אל תצוד בלשונך הרע נפשות השחויים ונצור פיך ושפתיך ובחרת לך בחיים (עזרא הבבלי, תוכחת מוסר ב, יג:).

— הִפע', יַשְׁחֶנָּה, — הִשְׁחָה, הוריד לארץ, niederbeugen; couber vers la terre; to bend down: דאגה בלב איש יַשְׁחֶנָּה4 ודבר טוב ישמחנה (משלי יב כה). — ואמר המשורר: ואיכה אנחם ארי עז ולחם בתוגות וישחם בנפש חפצה (רמב"ע, היעמד לבבי, ברודי, קצה).

— הִתפ', הִשְׁתַּחֲוָה5, הִשְׁתַּחֲוִיתָ, הִשְׁתַּחֲוֵיתִי, הִשְׁתַּחֲווּ, הִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מִשְׁתַּחֲוֶה, מִשְׁתַּחֲוִים, מִשְׁתַּחֲוִיתֶם, הִשְׁתַּחֲוֹת, הִשְׁתַּחֲוִי, הִשְׁתַּחֲווּ, אֶשְׁתַּחֲוֶה, תִּשְׁתַּחֲוֶה, יִשְׁתַּחֲוֶה, יִשְׁתַּחוּ, יִשְׁתָּחוּ, תִּשְׁתַּחוּ, תִּשְׁתָחוּ, נִשְׁתַּחֲוֶה, תִּשְׁתַּחֲווּ, יִשְׁתַּחֲווּ, תִּשְׁתַּחֲוֶיןָ, — הפיל את גופו והשתטח על הארץ, בפרט בפני אלהי ישראל או בפני אלהים אחרים, sich niederwerfen; se jeter (aux pieds de); to prostrate oneself: ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה וְנִשְׁתַּחֲוֶה ונשובה אליכם (בראש' כב ה). ויקד האיש וַיִּשְׁתַּחוּ ליי' (שם כד כו). וירדו כל עבדיך אלה אלי וְהִשְׁתַּחֲווּ לי (שמות יא ח). לא תִּשְׁתַּחֲוֶה להם ולא תעבדם (שם כ ה, דבר' ה ט). וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם וְהִשְׁתַּחֲַווּ איש פתח אהלו (שמות לג י). ואבן משכית לא תתנו בארצכם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עליה (ויקר' כו א). ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ להם ועבדתם (דבר' ד יט). והיה כל הנותר בביתך יבוא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לו לאגורת כסף וככר לחם (ש"א ב לו). כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל ושוב עמי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי ליי' אלהיך (שם יה ל). וילך ויעבד את הבעל וַיִּשְׁתַּחוּ לו (מ"א יו לא). ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו (מ"ב יט לז, ישע' לז לח). ויקם מזבחת לבעל וכו' וַיִּשְׁתַּחוּ לכל צבא השמים ויעבד אתם (מ"ב כא ג). ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו לְהִשְׁתַּחֲוֹת (ישע' ב כ). ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וְהִשְׁתַּחֲווּ ליי'  בהר הקדש בירושלם (שם כז יג). אף יפעל אל וַיִּשְׁתָּחוּ עשהו פסל ויסגד למו (שם מד יה). והנה פתח היכל יי' וכו' כעשרים וחמשה איש וכו' והמה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם6 קדמה לשמש (יחזק' ח יו). ואת הַמִּשְׁתַּחֲוִים על הגגות לצבא השמים ואת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הנשבעים ליי' (צפנ' א ה). והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה לְהִשְׁתַּחֲוֹת למלך יי' צבאות (זכר' יד יו). ואני ברב חסדך אבוא ביתך אֶשְׁתַּחֲוֶה אל היכל קדשך ביראתך (תהל' ה ח). הבו ליי' כבוד שמו הִשְׁתַחֲווּ ליי' בהדרת קדש (שם כט ב). לא יהיה בך אל זר ולא תִשְׁתַּחֲוֶה לאל נכר (שם פא י). באו נִשְׁתַּחֲוֶה ונכרעה נברכה לפני יי' עשנו (שם צה ו)הִשְׁתַּחֲווּ לו כל אלהים (שם צז ז). רוממו יי' אלהינו וְהִשְׁתַּחֲווּ להדם רגליו (שם צט ה). רוממו יי' אלהינו וְהִשְׁתַּחֲווּ להר קדשו (שם שם ט). אתה הוא יי' לבדך וכו' וצבא השמים לך מִשְׁתַּחֲוִים (שם שם ו). — ולפני המלאך: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה (בראש' יח ב). ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וַיִּשְׁתַּחוּ אפים ארצה (שם יט א). ויגל יי' את עיני בלעם וירא את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וַיִּשְׁתַּחוּ לאפיו (במד' כב לא). ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי ויפל יהושע אל פניו ארצה וַיִּשְׁתַּחוּ (יהוש' ה יד). — ולפני בן אדם, לאות הכנעה וכבוד: ויקם אברהם וַיִּשְׁתַּחוּ לעם הארץ לבני חת (בראש' כג ז). והוא (יעקב) עבר לפניהם וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו7 (שם לג ג). ויאמר השבעה לי וישבע לו וַיִּשְׁתַּחוּ ישראל על ראש המטה (שם מז לא). ויצא יוסף אתם מעם ברכיו וַיִּשְׁתַּחוּ לאפיו ארצה (שם מח יב). ויצא משה לקראת חתנו וַיִּשְׁתַּחוּ וישק לו (שמות יח ז). ודוד קם מאצל הנגב וַיִּשְׁתַּחוּ לאפיו ארצה וַיִּשְׁתַּחוּ שלש פעמים וישקו איש את רעהו (ש"א כ מא)וַיִּשְׁתַּחוּ (מפיבשת לדוד) ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני (ש"ב ט ח). והיה בקרב איש לְהִשְׁתַּחֲוֹת לו (לאבשלום) ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו (שם יה ה). ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וַיִּשְׁתַּחוּ כושי ליואב וירץ (שם יח כא). ויקרא אחימעץ ויאמר אל המלך שלום וַיִּשְׁתַּחוּ למלך לאפיו ארצה (שם שם כח). וישלח המלך שלמה וירדהו (את אדניהו) מעל המזבח ויבא וַיִּשְׁתַּחוּ למלך שלמה (מ"א א נג). ותבא בת שבע אל המלך שלמה וכו' ויקם המלך לקראתה וַיִּשְׁתַּחוּ לה (שם ב יט). אפים ארץ יִשְׁתַּחוּ לך ועפר רגליך ילחכו (ישע' מט כג). וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים וּמִשְׁתַּחֲוִים להמן וכו' ומרדכי לא יכרע ולא יִשְׁתַּחֲוֶה (אסתר ג ב). — ובחלום, השתחוו אלֻמות לאלמה: שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלמים וכו' והנה תסבינה אלמתיכם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לאלמתי (בראש' לז ו-ז). — ובתו"מ: ומניחו (את סל הבכורים) בצד המזבח והשתחוה ויצא (בכורים ג ו). והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם (יומא ו ב). העובד כו"מ וכו' אחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה (סנה' ז ו). עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו' עומדים צפופים ומשתחוים רווחים (אב' ה ה). בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות שלשה אוחזין בו וכו' נכנס והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו (תמיד ז א). הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם (שם שם ג)המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת (רב פפא, ע"ז מז.). — ובתפלה: ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (תפלת עלינו).



1 [אמנם במגלת ישעיה מים־המלח: שוחי.]

2 [בשרידי ירושלמי מן הגניזה: ואחד פותח כוון מהוא אחד יורד אמת שיחי ואחד פותח כוון שהיה שוחה.]

3מד"ר תנחומא בובר תולדות נאמר: אמר ר' יהושע כיון שאמר גשה נא הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו וכו' ואמר לו יעקב למה אתה מתירא וגופך שוחה עליך וכו' ואל ישוח גופך ע"כ. אך המקומות המקבילים (עי' בובר נח): לבו רפה כשעוה וכדו'. ואולי הנכון שׂוֹחֵחַ, ישִׂיחַ בלשון זליגת דמעות, וצ"ע.]

4 [כנראה הכונה: יַשְׁחֶנֹּה, את (לב) האיש, בנגוד לפעל שבצלע השניה: ישמחנה, שעקר הוראתו: ירים את הלב, עי' שׂמח, הערות.]

5 [בעבר' הקדומה בֻטאו כמה הגאים, וביניהם ח זו המקבילה לאות ח' בערב', בשרשים מסֻימים בתוספת ו, כנהוג למשל בפרט בכוש' (ועי' בהערות לערכים ק, קְוֻצָּה ועוד), ועל כן בטאו השתחוה במק' השתחה, וכן בכתבת הלוח מגזר: ירחו (ז"א ירחוֵי) במק' ירח (ז"א ירחי) וכדומה.]

6 [לדעת הפרשנות המסֹרתית הרכבה מבינוני ועבר, ולפי החדשים צ"ל משתחוים.]

7 [השתחויה כזאת מצויה היא גם במכתבי עמארנה מארץ ישראל המתֻרגמים מעברית.]