1, פ"י, שְׁחָטוֹ, שָׁחַטְתָּ, שִׁחֲטוּ, שְׁחַטְתֶּם, שׁוֹחֵט, שֹׁחֲטֵי, שָׁחוּט, שְׁחוּטָה, שָׁחֹט, שׁחֹט, שְׁחוֹט, שֲׁחֲטָם, שַׁחֲטוּ, חִּשְׁחַט, תִּשְׁחֲטִי, יִשְׁחָט, יִשְׁחָטֵהוּ, יִשְׁחָטֵם, תִּשְׁחֲטוּ, יִשְׁחָטוּ, יִשְׁחָטֻהוּ, יִשְׁחָטוּם, ועי' שַׁחֲטָה, — א) המית בהמה ועוף ע"י חתיכת ורידי הצואר, schlachten, schächten; abattre, égorger; to slaughter: ויקחו את כתנת יוסף וַיִּשְׁחֲטוּ שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם (בראש' לז לא). ושָׁחַטְתָּ את הפר' וכו' ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח (שמות כט יא-יב). וְשָׁחַטְתָּ את האיל (שם שם יו). לא תִשְׁחַט על חמץ דם זבחי (שם לד כה). וסמך ידו על ראש קרבנו וּשְׁחָטוֹ פתח אהל מועד (ויקר' ג ב). וְשָׁחַט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז וכו' וטבל אותם וכו' בדם הצפר הַשְׁחֻטָה (שם יד ה-ו). איש איש מבית ישראל אשר יִשְׁחַט שור או כשב או עז במחנה או אשר יִשְׁחָט מחוץ למחנה (שם יז ג). ושור או שה אתו ואת בנו לא תִשְׁחֲטוּ ביום אחד (שם כב כח). וַיִּשְׁחַטוּ את הפר (ש"א א כה). ויקחו צאן ובקר ובני בקר וַיִּשְׁחֲטוּ ארצה וכו' ויאמר שאול וכו' הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו וּשְׁחַטְתֶּם בזה ואכלתם וכו' וַיִּשְׁחֲטוּ שם (שם יד לב- לד). — ושחט את הפסח: שה תמים וכו' מן הכבשים ומן העזים תקחו וכו' וְשָׁחֲטוּ אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים (שמות יב ה-ו). כי הטהרו הכהנים וכו' וַיִּשְׁחֲטוּ הפסח (עזר' ו כ). — את דם הזבח: לא תִשְׁחַט על חמץ דם זבחי (שמות לד כה). — ושחט אדם כקרבן: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לִשְׁחֹט את בנו (בראש' כב י). הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שֹׁחֲטֵי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים (ישע' נז ה). וַתִּשְׁחֲטִי את בני ותתנים בהעביר אתם להם יחזק' יו כא. וּבְשַׁחֲטָם את בניהם לגלוליהם (שם כג לט).— ובהשאלה במשמ' הרג ורצח בני אדם ללא רחם כשוחט בהמה schlachten, modern; égorger, massacrer; to slaughter, kill: והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעברה וכו' ויאחזו אותו וַיִּשְׁחָטוּהוּ אל מעברות הירדן (שופט' יב ה ו). ויאמר אליהן להם תפשו את נביאי הבעל וכו' ויורדם אליהו אל נחל קישון וַיִּשְׁחָטֵם שם (מ"א יח מ). ויקחו את בני המלך וַיִּשְׁחֲטוּ שבעים איש (מ"ב י ז). ויהו מצא את אחי אחזיהו וכו' ויאמר תפשום חיים ויתפשום חיים וַיִּשְׁחָטוּם (שם שם יג-יד). ואת בני צדקיהו שָׁחַטוּ לעיניו (שם כה ז). וַיִּשְׁחַט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל חרי יהודה שָׁחַט מלך בבל (ירמ' לט ו). ויבאו אנשים משכם וכו' וַיִּשְׁחָטַם ישמעאל בן נתניה אל תוך הבור (שם מא ה-ז‎). — והאלהים: מבלתי יכלת יי' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וַיִּשְׁחָטַם במדבר (במד' יד יו). — וחץ שוחט2 במשמ' זו3: חץ שוחט לשונם מרמה דבר (ירמ' ט ז). — ובתו"מ: מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט (מע"ש א ב). הצד צבי השוחטו והמפשיטו (שבת ז ב). האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח, שחט גדי יאכל, שחט טלה יאכל (פסח' ח ב). השוחט חיה ועוף ביום טוב (ביצה א ב). הכל שוחטין ושחיטתן כשרה (חול' א א). לא היה השוחט שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח (תמיד ג ז). השוחט עומד במזרח ופניו למערב (שם ד א). ולמחר רוצה האויב לשוחטם לישראל כגדיים וטלאים (מד"ר אסתר, ויאמר המן אף לא הביאה). ועי' שׁוֹחֵט. — ב) שחט את המתכת, רק בינו' פעו' שָׁחוּט, זהב שחוט, זהב מרֻדד בשכבה דקה, כאלו מחֻדדת ושנונה: ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שָׁחוּט שש מאות זהב יעלה על הצנה האחת ושלש מאות מגנים זהב שָׁחוּט שלשת מנים זהב יעלה על המגן האחת (מ"א י יו-יז וכעין זה דהי"ב ט יה-יו). — וחץ שחוט: חץ שָׁחוּט4 לשונם מרמה דבר (ירמ' ט ש). — ובסהמ"א:  נמצאת למד שמשקל של זהב י"ב של כסף וזה לפי משקל שלנו כשהוא מזוקק ושחוט (תוס' כתוב' צט., ד"ה נתן).

— נִפע', יִשָּׁחֵט, תִּשָּׁחֵט, — נִשְׁחַט, ששחטו אותו: במקום אשר תִּשָּׁחֵט העלה תִּשָּׁחֵט החטאת לפני יי' (ויקר' ו יח). הצאן ובקר יִשָּׁחֵט להם ומצא להם (במד' יא כב). — ובתו"מ: הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל ועדה וישראל (פסח' ה ה). קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו (יומא ד ב). האבר והבשר המדולדלין בבהמה וכו' נשחטה הבהמה הוכרו בדמיה (חול' ט ז). שכל הקדשים נמכרים באטלס ונשחטין באטלס ונשקלין בליטרא (תמור' ג ה). אלו מבקש לי הקב"ה להשחט איני מעכב (מד"ר בראש' נה). 

— הִפע', הִשְׁחִיט, — פקד על אדם לשחט: בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפילו שור שוה אלף דינרין ואין לו ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט (חול' ה ד).