ש"נ, סמ' שְׁחִיטַת, — מעשה השוחט: והלוים על שְׁחִיטַת הפסחים (דהי"ב ל יז). — ובתו"מ: אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו (פסח' ו א). בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה וכו' ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה (יומא א ז). הביאו לו את התמיד, קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו (יומא ג ד). קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו (שם ד ב). כל היום כשר וכו' לשחיטה (מגי' ב ה). שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקבול ובהלוך ובזריקה (זבח' א ד). איזהו מקומן שלזבחים, קדשי קדשים שחיטתן בצפון (שם ה א). ותכף לסמיכה שחיטה (מנח' ט ח). הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן (חול' א א). מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את האבר (שם ד ד). השוחט את הבהמה וכו' מצא בן תשעה חי טעון שחיטה (שם שם ו). דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות וכו' חיבים עליו (כרית' ה א). נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן (תמיד ד ב). הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטתו מלמעלן (שם שם ג). שלושה עשר דבר בנבלת העוף הטהור וכו' שחיטתה ומליקתה מטהרת את טרפתה (טהר' א א). סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה (ר' יוחנן, ברכ' יז.). שמע מינה אינה לשחיטה אלא לבסוף דאי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כיון דשחט בה פורתא אסרה (רב חביבי מחוזנאה, ב"ק עב.). כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו, ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור (רב יהודה בשם שמואל, חול' ט.). הצאן ובקר ישחט להם וכו' נחירה שלהן זו היא שחיטתן (שם יז.). שחיטה העשויה במסרק כשרה וכו' מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא, קמ"ל (שם יט.). כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה (ר' ירמיה בשם שמואל, שם כ.). אין שחיטה לעוף מן התורה שם שם. מניין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר, ממקום ששח חטהו (שם כז.). — *ושחיטת קדשים (ב"מ קט:), °שחיטת חֻלין, כשמות למסכות זבחים, חלין, נוהגים בספרי הראשונים.