שְׁחִיתָה

* 1, ש"נ, — קלקול, ואמר בן סירא: אל תמשילהו בנעוריו ואל תשא לשחיתותיו (ב"ס גני' ל יא). — ובסהמ"א: וכשחיתות האלה הרבה יש בשירך אשר השחתה למען רוע משקלך (תשו' תלמידי מנחם 26). כי בעת ההיא יהיה (האדם) נעוה ונתעה משאר ב"ח ואפשר שישחית עצמו בשחיתות ובתמותות (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים, פתיחה). וקודם שיחתמוה (את הכתֻבה) בדקוה והוגהו אותיותיה לראות אם יש בה עילה ושחיתה2 (אברהם גבישון, עמר השכחה).



1 [ע"פ הארמ', דנ' ו ה, והבנה זו בתהל' קז כ; איכ' ד כ, עי' שְׁחִית.]

2 [ע"פ דנ' ו ה: וכל עלה ושחיתה לא יכל להשכחה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים