שָׁחִיק

* 1, ת"ז, — שׁחִיק עֲצָמוֹת, שיִשָּׁחֲקוּ עצמותיו: אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנינא א"ל מהיכן הקב"ה מניץ את האדם לעתיד לבא (מד"ר בראש' כח). מהו עת להשליך אבנים, עת הוא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש (ר' תנחומא, שם דבר' ג). אדריאנוס שחיק עצמות הושיב שלש משמורות (שם איכה א, על אלה אני בוכיה). בימי טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב (שם אסתר א). נבוכדנצר שחיק עצמות התחיל מזנב באשכולות (שם שם). — ושחיק מחיק2: המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים (שם שם). נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם (ר' תנחומא, שם שם ב).



1 [ע"פ הארמ' שחיק, שחיק טמיא; ואולי הנכון במקורות העברים: שָׁחוּק, שְׁחוּק עצמות.]

2 [מן הארמ'.]

חיפוש במילון: