1, רק בינ' שֹׁחֵר, — בקש, דרש, aufsuchen; aller chercher; to search for: שֹׁחֵר טוב יבקש רצון ודרש רעה תבואנו (משלי יא כז). —  ובתו"מ במשמ' קם בשַׁחַר: נבוכדנצר היה משתחוה לשמש וכו' ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום וכו' ולמה היה שוחר ומתפלל כדי שירחם הקב"ה על ישראל, ועליו אמר שלמה שוחר טוב יבקש רצון (מד"ר שמות טו). —  °ומדרש שוחר טוב כשם למדרש תהלים, על פי התחלתו.  — ואמר המשורר: שחרתיך מחלל כל נפשים בזמרתי מקום קרבן ואשים (ר"ש הנגיד, שחרתיך, בן תהלים, הברמן ג, 150).  שחרתיך בכל שחרי ונשפי, ופרשתי לך כפי ואפי (רשב"ג, שחרתיך בכל, ביאליק-רבניצקי ב, 47). זעתי ונעתי עת כי שחרתיך, זחלתי וחלתי יום זכרתיך (הוא, וארץ אשפיל, שם, 184) ימים הפכו שער לבן אכן לבי להם שחר (רמב"ע, הענק ה, ברודי, שס). מרחץ יבש תבחר, בשר צלי תשחר (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 184). —  °ובצרופים שוחר שלום, שוחרי המוסר, נוהג בספרות ובדבור. —  °ובמשמ' קם בשַׁחַר, בבקר, ואמר הפיטן:  שָׁחַר והשכים להלוך בבקר (עת שערי רצון, סליח' ר"ה, סדור אר"צ, תצב:).

— פִע', שִׁחֲרוֹ, שִׁחַרְתִּנִי, שִׁחֲרוּ, מְשַׁחֲרֵי, מְשַׁחֲרַי, לְשַׁחֵר, אֲשַׁחֲרֶךָּ, תְּשַׁחֵר, יְשַׁחֲרֻנְנִי, — כמו קל:  נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אֲשַׁחֲרֶךָּ (ישע' כו ט). עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם יְשַׁחֲרֻנְנִי (הוש' ה יה). אלהים אלי אתה אֲשַׁחֲרֶךָּ צמאה לך נפשי כמה לך בשרי (תהל' סג ב).  אם הרגם ודרשוהו ושבו וְשִׁחֲרוּ אל (שם עח לד). אז יקראנני ולא אענה יְשַׁחֲרֻנְנִי ולא ימצאנני (משלי א כח). על כן יצאתי לקראתך לְשׁ‏חֵר פניך ואמצאך (שם ז יה).  אני אהביה אהב וּמְשַׁחֲרַי ימצאנני (שם ח יז).  ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב וְשִׁחַרְתַּנִי ואינני (איוב ז כא). —  ושחר אֶל אֵל: אם אתה תְּשַׁחֵר אל אל ואל שדי תתחנן (שם ח ה). — ושחר לטרף:  הן פראים במדבר יצאו בפעלם מְשַׁחֲרֵי לטרף ערבה לו לחם לנערים (שם כד ה). —  ושחר את פלוני מוסר, יסר אותו: חשך שבטו שונא בנו ואהבו שִׁחֲרוֹ מוסר (משלי יג כד). — ואמר בן-סירא: כל שיחה חפוץ לשמע ומשל בינה אל יצאך, ראה מי יבין ושחריהו ותשחק בסיפו רגלך (ב"ס גני' ו לו). דורש אל יקח מוסר ומשחרהו ישיג רצון (שם לה יז). — ובתו"מ:  מרחם משחר, מרחמיו של עולם שחרתיך לי (מד"ר בראש' לט). היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו (שם שמות א). אם עשית דברי בשמחה פמליא שלי תצא לשחרך (דא"ז ד). — ואמר הפיטן:  וירא שבטים וישרוק ושיחר לשחתם (ינאי, וירא אהובים, קרוב' במדבר, זולאי, ריג). —  ואמר המשורר:  נשחר את מקום שחת ורמה ונטש את מקור חיי נצחים (ר"י הלוי, דבריך, זמורה א, 12). הציקתני תשוקתי לאל חי לשחר את מקום כסאות משיחי (הוא, הציקתני שם שם, 19).