1, ת"ז, שְׁחֹרִים, שְׁחֹורָה, שְׁחֹרוֹת, — קודר בצבעו, כצבע הפחם, schwarz; noir; black: והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שְׁחֹר אין בו (ויקר' יג לא). ואם בעיניו עמד הנתק ושער שָׁחֹר צמח בו (שם שם לז). במרכבה הראשונה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שְׁחֹרִים (זכר' ו ב). אשר בה הסוסים הַשְּׁחֹרִים יוצאים אל ארץ צפון (שם שם ו). שְׁחוֹרָה אני ונאוה2 בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה (שה"ש א ה). קוצותיו תלתלים שְׁחֹרוֹת כעורב (שם ה יא). — ובתו"מ: תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות (תרומ' ד ה). זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים וכו' מותרים (ביצ' א ד). קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה, שחורה והרי היא לבנה וכו' מותר בה, לא מפני שהיא וכו' שחורה ונעשית לבנה וכו' אלא שהנדר טעות (נדר' ט י). הנותן צמר וכו' לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום וכו' (ב"ק ט ד). אם היה השחור על גבי הלבן נוטל את הכל (שם י י). הרי עלי שור וכו' שחור והביא לבן, לבן והביא שחור וכו' לא יצא (מנח' יג ח). בני ישראל, הריני כפרתן, הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים (ר' ישמעאל, נגע ב א). יש לציירים סממנין שהן צרין צורות שחורות ולבנות ובינוניות (ר' עקיבא, שם שם). בהרת ובו שער לבן או שער שחור טמא, אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת (שם ד ד). חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג וכו' איזהו אדום, כדם המכה, שחור כחרת (נדה ב ו-ז). תינוקת שהביא שתי שערות אינה יכולה למאן, ר' יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן (שם ו יא). יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור (שם ט יא). לאדם שיש לו ב' נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו (שערות) לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות (ב"ק ס:). (דם) שחור אדום הוא אלא שלקה (ר' חנינא, נדה יט.). שחורה אני במעשי ונאוה במעשי אבותי (מד"ר שה"ש, שחורה אני). תלמודות של תורה שנראו כעורות ושחורות מלאומרן ברבים (שם, ראשו). ועי' לָבָן. — *השָׁחוֹר שבעין, אישון העין, בת עין: הגלגל הזה של עין אין אדם רואה מתוך הלבן שיש בו אלא מתוך השחור (מד"ר ויקר' לא). אמו מזרעת אודם שממנו הדמים והעור והבשר ושער ושחור שבעינים (שם קהל', ברבות הטובה). והעה"ז דומה לגלגל עינו של אדם וכו' שחור שבו זה העולם, קומט שבשחור זה ירושלים (דא"ז סוף פרק ט). — *שְׁחֹרִים במשמ' בגדים שְׁחֹרים: קונם שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהוא לבוש שחורים, לבש לבנים מותר בו (ר' לעזר, ירוש' נדר' ט ג). אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (מו"ק יז.). — *שְׁחוֹרֵי הראש, במשמ' בני אדם3: הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (נדר' ג ח). רבי מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש4, אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (מד"ר בראש' נט). — ובסהמ"א: משל למלך שהיו לו שני בנים ומת אחד מהם ולבשו כל בני המדינה שחורים, אמר המלך לבשתם שחורים עתה במיתתו של בני הראשון, אני אלבישכם לבנים בשמחתו של בני השני (פרקי משיח וס' אליהו, ביהמ"ד ילינק ג, 73). שחימי, שחורין כעין ישנים (רש"י, ב"ק צו:). הלבן שהוא מקיף לקרום הקרניית מכל צדדין סביב לשחור העין, ר"ל סביבות המקום הנראה מן העין שמתהפך למראה השחרות או התכלת (פי' המשניות לרמב"ם, בכורות ו ב). לסבות הליחות הקרות שהם השחורה והלבנה (מנחת קנאות, קופמן, 103). הבוסולא הוא קלפי אשר בתוכה נתנו הפולין דהיינו השחורים לסימן ההסכמה והלבנים לסימן הדחיה (שריד מעיר, 17, קובץ על יד ה). — ואמר המשורר: ואומר מה שחורים נאהבים ונשנאים לבנים או צהבים (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 139). אז יעמד הירח לפני השמש כעב שחורה ויסתיר מעין כל ראיה מאורה (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק-רבניצקי ב, 65). אמר זמן, חכם היה רופא תלבש לבוש שני בעד ערמה יתרון לך על כל נבוני לב כי ילבשו שחור בעד חכמה (ר' שלמה דאפיאירא, מובא בספר שעשועים לר"י זבארה, דודזון, 123). — ומָרָה שחֹרה, גם במשמ' נטיה ליגון ודאגות, melancholia, עי' מָרָה, מְרֵרָה. — והַשְּׁחֹרָה, כמו מרה שחורה: כי השחורה הפועלת המלנכוניה אמנם תהי' או שחורה טבעית או לבנה תשתנה אל השחורה (קאנון ג א ד ט). ולטחול ישלח השחורה לבלתי תהיה בדם פזורה (בתי הנפש, ס' שעשועים לר"י זבארה, דודזון, 161). ויראתי פן אפול בחולי השחורה שהיא חולי השטות אשר טוב ממנו המות (מלך ארטוש, מגזין לברלינר יב, א). — °שָׁחֹר, בעל מרה שחֹרה: ומי שהוא קשה לשמוע הוא קר וכשהוא קשה לאבד הוא יבש וזהו טבע השחורה, אם כן מי שהוא שחור הוא קשה לקבל הדברים (רשב"ץ דורן, מגן אבות ה יג, בשם ר' יונה).