ב. שַׁחַר
כנ' שַׁחְרָהּ, מלה מסֻפקה: ובא עליך רעה אשר לא תדעי שַׁחְרָהּ1 ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה (ישע' מז יא).
1 [לפי ההקבלה אל לא תוכלי כפרה רואים רב החדשים כאן עקר בקריאה שַׁחֲדָהּ, כלשון שִׁחוּד וכֹפר, וכן בודאי נכון. והפרשנים המסורתיים ראו כאן לשון פרוש ומובן, ולפי זה השמוש בסהמ"א. ועי' ד. שַׁחַר.]