שָׁכִיחַ

°1, ת"ז, —  מצוי, נמצא לרב, häufig; fréquent; frequent: ע"כ הסכמנו וחזרו לדפוס אותם שיהיו שכיחים ומצויים ביד כל  (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת שע"ד, היילפרין, 29).



1 [ע"פ שְׁכִיחַ בארמ' שבתו"מ במשמ' זו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים