*, שה"פ מן שָׁכַב, מצב השוכב: מחצלת קנים עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה (סוכה א יא). שלש מטות הן, העשויה לשכיבה טמאה מדרס וכו' (כלים כד ח). שלשה סדינין הן, העשוי לשכיבה טמא מדרס וכו' (שם שם יג). בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם וכו' מפני שכתיב בה שכיבה וקימה (ר' הונה, ירוש' ברכ' א ח). חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור (שם שבת ד א). עשה לו שני מחצלות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים וכו' ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה (שם גטין ג א). בשכבך ובקומך וכו' מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואחר כך תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואחר כך תפלה (ר' יוחנן, ברכ' ד:). מאי בשכבך ובקומך, בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש (שם יא.). — ובמשמ' שכיבה עם אשה: ושכב איש אותה, שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה (ירוש' יבמ' י ח, וכעין זה מד"ר נשא ט). —  ובסהמ"א: והנה השכיבה בהקיץ ובעבור שרוב השינה האדם שוכב אמר הכתוב וישכב במקום ההוא ולא הזכיר ויישן (ראב"ע, יסוד מורא י). —  °ובמשמ' מיתה: דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה (מדרש שכל טוב, בראש' יח יט).