פ"י, שְׁפֹת (מקור וצווי) , תִּשְׁפֹּת, תִּשְׁפְּתַנִי, — שים, שית במקומי1, hinstellen, hinlegen; placer, mettre; to put, lay: ואלישע שב הגלגלה וכו' ויאמר לנערו שְׁפֹת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים (מ"ב ד לח). יי' תִּשְׁפֹּת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו (ישע' כו יב)2. שְׁפֹת הסיר שְׁפֹת וגם יצק בו מים (יחזק' כד ג). יבש כחרס כחי ולשיני מדבק מלקחי ולעפר מות תִּשְׁפְּתַנִי (תהל' כב יו)3. — ובתו"מ: ואין מקיפין (זו לזו) שתי חביות לשפות עליהן (בחג) את הקדרה (ביצ' ד ה). האבן שהיה שופת עליה ועל התנור וכו' טמאה (כלים ו ב). ועי' פַּטְפּוּט. שלשה מסמרים שלש יתידות וכו' שנתן בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדרה טמאה וכו' שתי אבנים גדולות שתי חליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול וכו' (תוספת' כלים ב"ק ה א-ג). השופת את הקדרה ע"ג גחלים מַתרין בו וכו' (ירוש' שבת א י). ישראל וגוי שהן שותפין בקדירה ישראל שופת והגוי מנער (שם ע"ז ב י). אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה וכו' כולן חייבין (ביצ' לד.). מדת בו"ד אדם שופת קדרה ואח"כ נותן לתוכה מים אבל הקב"ה נותן מים ואח"כ שופת הקדרה וכו' (ר' אלעזר בשם ר' חנינא, מגי' טו.). מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק וכו' מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום (ר"א בן עזריה, חול' פד.). מואב סיר רחצי, אמר ר"ש בן חלפתא, אמר הקב"ה שופת אני למואב יורה של פרענות (מד"ר דבר' ג). לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש (ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהושע בן קרחה, שם קהלת, הבל הבלים). — ואמרו פיטנים ומשוררים: יעד עצים ולשפות דָרך, כמה ותמה יחיד ורך (רשב"ג, אזי בהר המור, סליח' ליום ה' עשי"ת, ביאליק-רבניצקי ב, 167). רומה יחד תציתנה, לירכתי בור תשפתנה, עוה עוה תשיתנה (אפרים מרגנשבורג, אלהי בך, זולת לשבת ד' אחה"פ). שלום ישפות לך וגם לבני בחיריך (ר' מאיר ב"ר אלעזר, ציון צפירת, קינות לת"ב). חשוך למטה עוֹן ושלומנו תשפות (ר' מאיר בר' יצחק שץ, תענית צבור קבעו, סליח' לחמישי). שור זה חדש הוא כתרוהו תפשוהו, וזרו פרש עליו לשאול שפתוהו (יל"ג, הבאת בכורים, כל שיריו, ספר ג, 2)4. — ובינ' פעו', *שָׁפוּת: שריך סוררים וחברי גנבים וכו' מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כיריים (פסיק' ר"כ, איכה, בובר, קכב:)5. — ובסהמ"א: אירע מעשה במגנצא בקדירה מלאה בשר ותבשיל שהיתה שפותה אצל האור וכו' (מרדכי, חולין, תרע"ט). קדירה מליאה חלב רותח שפותה אצל האש על הכיר' (תרומת הדשן קפא, מב.). — ואמר הפיטן: מגן אלקים גורשו פותים וכו' מאכלם בזעם ולעפר שפותים (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog. Stud., עמ' 127).