1, שָׁלֹשׁ לנק', לזכר שְׁלוֹשָׁה, שְׁלֹשָׁה, סמ' (גם שלא במשמ' הסמיכות ממש) שְׁלֹשׁ, שְׁלָשׁ לנק', שְׁלֹשֶׁת לזכר, כנ' שְׁלֹשְׁתְּכֶם, שְׁלֹשְׁתָּם, — מספר אחת ואחת ואחת, drei; trois; three: ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שָׁלֹשׁ שנים וארבע מאות שנה (בראש' יא יג). וישם דרך שְׁלֹשֶׁת ימים בינו ובין יעקב (שם ל לו). זה פתרנו שְׁלֹשֶׁת השריגים שְׁלֹשֶׁת ימים הם (שם מ יב). ושני חיי קהת שָׁלֹשׁ ושלשים ומאה שנה (שמות ו יח). שָׁלֹשׁ רגלים תחג לי בשנה (שם כג יד). שָׁלֹשׁ פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן יי' (שם שם יז). חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח וְשָׁלֹשׁ אמות קמתו (שם כז א). וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שָׁלֹשׁ שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקר' יט כג-כה). ויאמר יי' פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שְׁלֹשְׁתְּכֶם אל אהל מועד ויצאו שְׁלֹשְׁתָּם (במד' יב ד). מה עשיתי לך כי הכיתני זה שָׁלֹשׁ רגלים (שם כב כח). ותראני האתון ותט לפני זה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (שם שם לג). אז יבדיל משה שָׁלֹשׁ ערים בעבר הירדן מזרחה שמש (דברים ד מא). זה שָׁלֹשׁ פעמים התלת בי (שופט' יו יה). מן הַשְּׁלֹשָׁה הכי נכבד וכו' ועד הַשְּׁלֹשָׁה לא בא (ש"ב כג יט). —  ובצרוף שני דברים במנין: ויתנו לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שְׁלֹשָׁה ימים וּשְׁלֹשָׁה לילות (ש"א ל יב). ותאי השער דרך הקדים שְׁלֹשָׁה מפה וּשְׁלֹשָׁה מפה (יחזק' מ י). ותאו שְׁלוֹשָׁה מפו וּשְׁלֹשָׁה מפו (שם שם כא). ויחי יונה במעי הדג שְׁלֹשָׁה  ימים וּשְׁלֹשָׁה לילות (יונה ב א). — ובמספר מרכב: שלוש מאות, שלשת אלפים: ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שְׁלֹש מאות שנה וכו' ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה וּשְׁלֹשׁ מאות שנה (בראש' ה כב-כג). וזה אשר תעשה אתה שְׁלֹשׁ מאות אמה ארך התבה וכו' (שם ו יה). ויפל מן העם ביום ההוא כִּשְׁלֹשֶׁת אלפי איש (שמות לב כח). — ובפרט בבטויים שבפתגם, שלשה וארבעה, שלש וארבע: על שְׁלֹשָׁה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו (עמ' א ג). על שְׁלֹשָׁה פשעה עזה ועל ארבעה לא אשיבנו (שם שם ו). לעלוקה שתי בנות הב הב שָׁלוֹשׁ הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון (משלי ל יה). שְׁלֹשָׁה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים (שם שם יח). תחת שָׁלוֹשׁ רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת (שם שם כא). שְׁלֹשָׁה המה מיטיבי צעד וארבעה מטבי לכת (שם שם כט). הן כל אלה יפעל אל פעמים שָׁלוֹשׁ עם גבר (איוב לג כט). — ובצרוף עם עשר, עשרה, שלושה עשר, שלש עשרה: שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר וּשְׁלֹשׁ עשרה שנה מרדו (בראש' יד ד). וישמעאל בנו בן שְׁלֹשׁ עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו (שם יז כה). והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליי' פרים בני בקר שְׁלֹשָׁה עשר (במדב' כט יג). ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בִּשְׁלוֹשָׁה עשר יום בו (אסתר ג יב). ביום שְׁלוֹשָׁה עשר לחדש אדר (שם ט יז). — ובצרוף למלה אחרת כשם כלי, שלש קלשון: והיתה הפצירה פים למחרשות ולאתים וְלִשְׁלֹשׁ קלשון (ש"א יג כא). ועי' קִלְשׁוֹן. — ובצורת מ"ר שְׁלוֹשִׁים לזכר ולנקבה, במשמ' עשר פעמים שלוש, שלוש עשרות: ויחי אדם שְׁלֹשִׁים ומאה שנה (בראש' ה ג). ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שְׁלֹשִׁים שנה ושמנה מאות שנה (שם שם יו). ויוסף בן שְׁלֹשִׁים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים (שם מא מו). ויפל מישראל שְׁלֹשִׁים אלף רגלי (ש"א ד י). וירדו שלשים2 מֵהַשְּׁלֹשִׁים ראש ויבאו אל קציר אל דוד (ש"ב כג יג). מן השְּׁלֹשִׁים נכבד ואל השלשה לא בא (שם שם כג). — ובתו"מ3: שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר (שבת ב ז). כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור (ר"ג, פסח' י ה). וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש (יומ' ה ג). הקרואה בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה, היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד (מגי' ד ד). מצות חליצה בשלשה דיינין ואפי' שלשתן הדיוטות (יבמ' יב א). אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין (מכות א ז). על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (שמעון הצדיק, אב' א ב). שלשה כתרים בן, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות (שם ד יג)4. — °שְׁלָשְׁתַּיִם במשמ' כפול בשלוש: ובחדש הבא הכה את חיל הישמעאלים הרבים שלשתים מאנשי חילו (קלמן שולמן, דברי ימי עולם ד, 633).