, פ"י, שְׁלָחַנִי, שְׁלָחָנִי, שְׁלָחָנוּ, שְׁלָחֲךָ, שְׁלָחֵךְ, שְׁלָחוֹ, שְׁלָחָם, שָׁלְחָה, שָׁלַחְתָּ, שָׁלָחְתָּ, שְׁלַחְתָּנִי, שְׁׁלַחְתָּנוּ, שָׁלַחְתִּי, שְׁלַחְתִּיךָ, שְׁלַחְתִּיו, שְׁלַחְתִּים, שָׁלְחוּ, שְׁלַחְתֶּם, שָׁלָחְנוּ, שֹׁלֵחַ, שׁוֹלֵחַ, שֹׁלְחִי, שֹׁלֵחֲךָ, שֹׁלְחֶךָ, שֹׁלְחִים, שֹׁלְחָיו, שָׁלוּחַ, שְׁלֻחָה, שְׁלוּחָה, שָׁלֹחַ, שְׁלֹחַ, שְׁלַח, שָׁלְחִי, שָׁלְחֶךָ, שְׁלַח, שִׁלְחָה, שְׁלָחֵנִי, שִׁלְחוּ, שְׁלָחוּ, אֶשְׁלַח, אֶשְׁלָח, אֶשְׁלְחָה, אְשְׁלָחֲךָ, אֶשְׁלָחֵם, תִּשְׁלַח, תִּשְׁלָח, תִּשְׁלָחֵנִי, תִּשְׁלָחֵנוּ, תִּשְׁלָחֵם, יִשְׁלַח, יִשְׁלָחֵנִי, יִשְׁלָחֲךָ, יִשְׁלָחֵהוּ, יִשְׁלָחֶנּוּ, יִשְׁלָחֵם, תִּשְׁלַח, נִשְׁלְחָה, תִּשְׁלְחוּ, תִּשְׁלָחוּ, יִשְׁלְחוּ, תִּשְׁלַחְנָה, — שלח האדם את ידו, פָּשַׁט, הושיט אותה ישר מלפניו, בפרט כתנועה ראשונה לפעֻלה מן הפעלות aus(st)recken; étendre, avancer; to extend, stretch: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן יִשְׁלַח ידו ולקח גם מעץ החיים (בראש' ג כב). ותשב (היונה) אליו אל התבה וכו' וַיִּשְׁלַח ידו ויקחה (שם ח ט). וַיִּשְׁלְחוּ האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה (שם יט י). וַיִּשְׁלַח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים (שם מח יד). וְשָׁלַחְתִּי את  ידי והכיתי את מצרים (שמות ג כ). ויאמר יי' אל משה שְׁלַח ידך ואחז בזנבו וַיִּשְׁלַח ידו ויחזק בו (שם ד ד). כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד וכו' וְשָׁלְחָה ידה והחזיקה במבשיו (דבר' כה יא). ידה ליתד תִּשְׁלַחְנָה (שופט' ה כו). והיה בקרב איש להשתחות לו וְשָׁלַח את ידו והחזיק לו ונשק לו (ש"ב יה ה). וַיִּשְׁלַח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו (מ"א יג ד). ואולם שְׁלַח נא ידך וגע בכל אשר לו (איוב א יא). — ובלי פעל נוסף, כקצור במק' שלח ידו והכה, ונגע, והוציא וכדו', עם מלות יחס, כגון שלח ידו מן: דודי שָׁלַח ידו מן החור (שה"ש ה ד). — שלח ידו אל: וַיִּשְׁלַח דוד את ידו אל הכלי (ש"א יז מט). וארא והנה יד שְׁלוּחָה אלי (יחזק' ב ט). ויאמר יי' אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תִּשְׁלַח ידך (איוב א יב). — שלח ידו על: וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו אשר שָׁלַח עליו (מ"א יג ד). ויחר אף יי' בעזא על אשר שָׁלַח ידו על הארון (דהי"א יג י). — שלח ידו ב, בפרט לרעה1: ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תִּשְׁלְחוּ בו  (בראש' לז כב). ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שָׁלַח ידו במלאכת רעהו (שמות כב ז). ואל אצילי בני ישראל לא שָׁלַח ידו (שם כד יא). חלילה לי מיי' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יי' לִשְׁלֹחַ ידי בו (ש"א כד ו). לא אֶשְׁלַח ידי באדני כי משיח יי' הוא (שם שם י). אל  תשחיתהו כי מי שָׁלַח ידו במשיח יי' ונקה (שם כו ט). כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא יִשְׁלְחוּ הצדיקים בעולתה ידיהם (תהל' קכה ג). הנה בית המן נתתי לאסתר ואֹתו תלו על העץ על אשר שָׁלַח ידו ביהודיים (אסתר ח ז). ובכזה לא שָׁלְחוּ את ידם (שם ט י).  וְיִשְׁלַח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה (דני' יא מב). אם תשנו יד אֶשְׁלַח בכם (נחמ' יג כא). — ושלח ידיו ב, באותה משמ': שָׁלַח ידיו בשלמו חלל בריתו (תהל' נה כא). — ושלח כקצור במק' שלח ידו: וַיִּשְׁלַח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו (ש"ב ו ו). יִשְׁלַח ממרום יקחני (שם כב יז, תהל' יח יז). יִשְׁלַח משמים ויושיעני (תהל' נז ד). אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תִּשְׁלַחְנָה בחילו ביום אידו (עבד' א יג). — ושלח אצבע בתנועת לעג2: אם תסיר מתוכך מוטה שְׁלַח אצבע ודבר און (ישע' נח ט). — ושלח פיו: פיך שָׁלַחְתָּ ברעה ולשונך תצמיד מרמה (תהל' נ יט). — ושלח ראובן את שמעון, אלהים את מלאכו, צוה אותו ללכת אל מקום, או אל אדם, מצרימה וכדו', שגר, שדר אותו, schicken, senden; envoyer; to send: ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה וְאֶשְׁלָחַךָ אליהם (בראש' לז יג). ועתה לכה וְאֶשְׁלָחֲךָ אל פרעה (שמות ג י). יי' אלהי העברים שְׁלָחַנִי אליך לאמר שלח את עמי (שם ז יו). מלא קרנך שמן ולך אֶשְׁלָחֲךָ  אל ישי בית הלחמי (ש"א יו א). וַיִּשְׁלַח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד (ש"ב ב ה). אם טוב ואם רע בקול יי' אלהינו אשר אנו שֹׁלְחִים אתך אליו נשמע (ירמ' מב ו). — ובפרט בצרופים המורים על מילוי השליחות, כמו אל כל אשר תשלחני אלך וכדו': ויענו את יהושע לאמר כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תִּשְׁלָחֵנוּ נלך (יהוש' א יו).  וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל אשר שְׁלָחוֹ יואב (ש"ב יא כב). כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי והצליח אשר שְׁלַחְתִּיו (ישע' נה יא). יהי יי' בנו לעד אמת ונאמן אם לא ככל הדבר אשר יִשְׁלָחֲךָ יי' אלהיך אלינו כן נעשה (ירמ' מב ה). — ושלח אל פ' לדָבָר, במשמ' לדרש דבר: דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שָׁלַח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי (מ"א כ ז). ואדיריהם שָׁלְחוּ צעוריהם למים (ירמ' יד ג). —  ועם על, במשמ' אל, בהשפעת הארמ': וָאֶשְׁלְחָה עליהם מלאכים לאמר (נחמ' ו ג). — ועם עד: ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי יי' שְׁלָחַנִי עד בית אל (מ"ב ב ב). — ועם ל: ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדניהם המכבד דוד את אביך בעיניך כי שָׁלַח לך מנחמים (ש"ב י ג). — ושלח לפני, מלפני3: ועתה אל תעצבו וכו' כי למחיה שְׁלָחַנִי אלהים לפניכם (בראש' מה ה). ואת יהודה שָׁלַח לפניו אל יוסף (שם מו כח). הנה אנכי שֹׁלֵחַ מלאך לפניך לשמרך בדרך (שמות כג כ). וְשָׁלַחְתִּי את הצרעה לפניך (שם שם כח). וַיִּשְׁלַח (אלישע) איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו (מ"ב ו לב). וָאֶשְׁלַח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד). שָׁלַח לפניהם איש (תהל' קה יז). — ושלח את ראובן את שמעון, או עם שמעון: ויאמר יהודה אל ישראל אביו שִׁלְחָה הנער אתי (בראש' מג ח). וַיִּשְׁלַח עמי המלך שרי חיל ופרשים (נחמ' ב ט). — ושלח בכל בני ישראל: וַיִּשְׁלַח אחאב בכל בני ישראל ויקבץ את הנביאים (מ"א יח כ). — ושלח בים: הַשֹּׁלֵחַ בים צירים וכו' לכו מלאכים קלים וכו' (ישע' יח ב). — ושלח אותו שם: ויבא ירמיהו מהתפת אשר שְׁלָחוֹ יי' שם להנבא (ירמ' יט יד). —  ושלח בדרך: שמעתי בקול יי' ואלך בדרך אשר שְׁלָחַנִי יי' (ש"א יה כ). — ושלח אחר כבוד: כי כה אמר יי' צבאות אחר כבוד4 שְׁלָחַנִי אל הגוים השללים אתכם (זכר' ב יב). — ושלח לקראת פלוני: ויגידו לדוד וַיִּשְׁלַח לקראתם (ש"ב י ה). — ועם מקור, שלח ראובן את שמעון לעשות דבר, ללכת, לתור: אלה שמות האנשים אשר שָׁלַח משה לתור את הארץ (שם שם יו). בזאת תדעון כי יי' שְׁלָחַנִי לעשות את כל המעשים האלה (שם יו כה). וַיִּשְׁלַח משה לרגל את יעזר (שם כא לב). ואת רחב וכו' החיה יהושע כי החביאה את המלאכים אשר שָׁלַח יהושע לרגל את יריחו (יהוש' ו כה). ויאמר שמואל אל שאול אתי שָׁלַח יי' למשחך למלך (ש"א יה א). יען משח יי' אתי לבשר ענוים שְׁלָחַנִי לחבש לנשברי לב (ישע' סא א). — ובלי השלמה נוספת, שלח את פלוני: שְׁלַח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען (במד' יג א). והנה אֶשְׁלַח את הנער לך מצא את החצים (ש"א כ כא). — וכמו פִע': ויאמר לכי וַיִּשְׁלַח אותה שני חדשים ותלך היא ורעותיה (שופט' יא לח).  — ובינו' שֹׁלחיו של אדם: כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לְשֹׁלְחָיו (משלי י כו). להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לְשֹׁלְחֶיךָ5 (שם כב כב) במקור הפניה לפרק כא. צ"ל פרק כב. — ושלח לפלוני, כמו את פלוני, בהשפעת הארמ': הנני שֹׁלֵחַ לדוגים רבים נאם יי' ודיגום ואחרי כן אֶשְׁלַח לרבים צידים וצדום (ירמ' יו יו). וָאֶשְׁלְחָה לאליעזר לאריאל לשמעיה (עזרא ח יו). — ובפרט שלח האל את הנביא, עשה אותו שליח לדבריו: הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שְׁלָחַנִי אליכם ואמרו לי מה שמו וכו' ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שְׁלָחַנִי אליכם וכו' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שְׁלָחַנִי אליכם (שמות ג יג-יה). אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יי' שְׁלָחָנִי  (במד' יו כט). ועתה אדני יי' שְׁלָחַנִי ורוחו6 (ישע' מח יו). יען משה אתי לבשר ענוים שְׁלָחַנִי לחבש לנשברי לב (שם סא א). ויבא ירמיהו מהתפת אשר שְׁלָחוֹ יי' שם להנבא (ירמ' יט יד). ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמר יי' שְׁלָחַנִי להנבא אל הבית הזה (שם כו יב). הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שְׁלָחוֹ יי' באמת (שם כח ט). ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה לא שְׁלָחֲךָ יי' (שם שם יה). חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם יי' ויי' לא שְׁלָחָם (יחזק' יג ו). — ובפרט שלח ראובן או האלהים את שמעון (אל לוי) לאמר: היא מוצאת והיא שָׁלְחָה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה (בראש' לח כה). וַיִּשְׁלַח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי וכו' (מ"א ה כב). וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד לאמר כי שָׁלַחְתִּי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן (שם כ ה). וַיִּשְׁלַח יהואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שָׁלַח אל הארז אשר בלבנון לאמר (מ"ב יד ט). ויהי דבר יי' אל ירמיהו לאמר שְׁלַח על כל הגולה לאמר כה אמר יי' וכו' (ירמ' כט לא). — ושלח להגיד באותה משמ': ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וָאֶשְׁלְחָה להגיד לאדני (בראש' לב ו). — ובראש מכתב: עבדך הושעיהו שלח להג[ד] לאדנ יאו[ש] ישמע יי' [את] אדני שמעת שלם (תעודות לכיש ג, טורטשינר,53). — ובלי השלמת המקור לאמר, להגיד וכד' באותה משמ': ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שָׁלַח אלי הנה העם היצא ממצרים וכו' (במד' כב י-יא). שמעתי את אשר שָׁלַחְתָּ אלי (מ"א ה כב). ויאמר (מלך ישראל) וכו' כל אשר שָׁלַחְתָּ אל עבדך בראשנה אעשה (שם כ ט). — ועם פעל נוסף מחֻבר בו[[בעיה: אות לא ברורה בסריקה ]], שלח וקרא, שלח ולקח וכדו': עד שוב אף אחיך ממך וכו' וְשָׁלַחְתִּי ולקחתיך משם (בראש' כז מה). וְשָׁלְחוּ זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם (דבר' יט יב). ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו וַתִּשְׁלַח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם וכו' (שפט' יו יח). וַיִּשְׁלַח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יי' צבאות (ש"א ד ד). והלכו העם ועשו מתשה וכו' וְשָׁלְחוּ וקראולשלשת אחיתיהם (איוב א ד). — ושלוּח קשה, במשמ' שלוח להגיד דבר קשה: ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם וכו' ואנכי שָׁלוּחַ אליך קשה (מ"א יד ו). — ושלח ביד פלוני במשמ' זו: ויאמר (משה) בי אדני שְׁלַח נא ביד תִּשְׁלַח (שמות ד יג). ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וַיִּשְׁלַח ביד דוד בנו אל שאול (ש"א יו כ). ויכתב דוד ספר אל יואב וַיִּשְׁלַח ביד אוריה (ש"ב יא יד). וַיִּשְׁלַח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (שם יב כה). וַיִּשְׁלַח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו (באדניהו) וימת (מ"א ב כה). ועי' בהמשך. — ושלח האדם או האלהים ספר או דברים: ולאביו שָׁלַח כזאת וכו' (בראש' מה כג). ולא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח אשר שָׁלַח אליו (שופט' יא כח). הנה שָׁלַחְתִּי לך שחד כסף וזהב (מ"א יה יט). ויאמר מלך ארם לך בא וְאֶשְׁלְחָה ספר אל מלך ישראל (מ"ב ה ה). ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית יי' ובאצרות בית המלך וַיִּשְׁלַח למלך אשור שחד (שם יו ח). מקצה רגלים חמס שתה שֹׁלֵחַ דברים ביד כסיל (משלי כו ו). — ושלח דבר מן הדברים, צידה, עגלות וכדו' וגם בהשאלה, מכות, אש, רוח, חשך, מים, אותות וכדו': הנה שָׁלַחְתִּי הגדי הזה (בראש' לח כג). ולאביו שָׁלַח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים וכו' (שם מה כג). וירא (יעקב) את העגלות אשר שָׁלַח יוסף לשאת אתו (שם שם כז). נפתלי אילה שְׁלֻחָה7 הנתן אמרי שפר (שם מט כא). כי בפעם הזאת אני שֹׁלֵחַ את כל מגפתי אל לבך (שמות ט יד). לכל האותות והמופתים אשר שְׁלָחוֹ יי' לעשות בארץ מצרים (דבר' לד יא). וַיִּשְׁלַח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם (שופט' ט כד). וַיִּשְׁלַח חצים ויפיצם (ש"ב כב יה, וכעין זה תהל' יח יה). הנה שָׁלַחְתִּי לך שחד כסף וזהב (מ"א יה יט). דבר8 שָׁלַח אדני ביעקב ונפל בישראל (ישע' ט ז). ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שֹׁלֵחַ בינתם (ירמ' כה יו). צידה שָׁלַח להם לשבע (תהל' עח כה). שָׁלַח חשך ויחשך (שם קה כח). שָׁלַח אתות ומפתים בתוככי מצרים (שם קלה ט). הנתן מטר על פני ארץ וְשֹׁלֵחַ מים על פני חוצות (איוב ה י). ממרום שָׁלַח אש בעצמתי וירדנה (איכה א יג). ועי' שָׁלוּחַ. — ואמר בן סירא: כור נפוח מחם מוצק שולח שמש ישיק הרים  (ב"ס גני' מג ד). — ובתו"מ: המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו (ברכ' ה ה). אמר לו מי כאן מוכר ישן ואמר לו מי ששלחך אצלי (דמאי ד ו). בראשונה היו שולחין אצל בע"ב שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם (מע"ש ה ח). מעשה שעברו יותר מארבעים זוג (של עדים) ועכבן ר' עקיבה בלוד, שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא (ר"ה א ו). השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחיב בדיני שמים, שלח ביד פקח הפקח חיב (ב"ק ו ד). וכותבים ושולחין שלוחין בכל המקומות איש פלוני וכו' נתחייב מיתה בב"ד (סנה' יא ד). — *וזיתים שלוחים, זיתים שנתרככו עד שהגרעין משתלח ונופל מהם: גלוסקאות המגולגלין, ר' יוסי אומר השלוחין אסורין (ע"ז ב ו). — ואמר המשורר: ותהו מעשה אבות חנוטים ופגריהם אלי ארצה שלוחים (ר"י הלוי, דבריך, זמורה א, 11). לנגדם שערי שחק פתוחים וכו' ובתי הנביאים השלוחים (שם שם, 12). מה יעשה אסור ביד הצור אשר פעם יהי עצור ועת שלוח (הוא, זה רוחך, שם שם 31). — ושָׁלוּחַ במשמ' מְזֻיָּן בשֶׁלַח: לפני רכב ישראל פרשיו וכו' ראש הגבורים חמוש ושלוח במלחמתה של תורה (שאל' אנשי קירוא, לר' צמח גאון, אלדד הדני מהד' אפשטיין). 

— נִפע', נִשְׁלוֹחַ, — ששלחו אותו: נכתב ונחתם בטבעת המלך וְנִשְׁלוֹחַ ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך (אסתר ג יב-יג)

— פִע', שִׁלַּח, שִׁלַּחֲךָ, שִׁלְּחוֹ, שִׁלְחָהּ, שִׁלְּחָם, שִׁלְחָה,  שִׁלְּחָה, שִׁלַּחְתָּ, שִׁלַּחְתַּנִי, שִׁלַּחְתָּנִי, שִׁלַּחְתּוֹ, שִׁלַּחְתָּהּ, שִׁלַּחְתָּם, שִׁלַּחְתִּי, שִׁלַּחְתִּיךָ, שִׁלַּחְתִּיהָ, שִׁלְחוּ, שִׁלְּחוּ, שִׁלֵּחוּ, שִׁלְּחוּךָ, שִׁלְּחֻהוּ, שִׁלַּחְתֶּם, שִׁלַּחְנוּ, מְשַׁלֵּחַ, מְשַׁלֵּחֲךָ, מְשַׁלְּחִים, מְשַׁלְּחֵי, שַׁלֵּחַ, שַׁלַּח, שַׁלְּחִי, שַׁלְּחֵנִי, שַׁלְּחֵנוּ, שַׁלֵּח‎‎ֲךָ, שַׁלְּחוֹ, שַׁלְּחָהּ, שַׁלְּחָם, שַׁלַּח, שַׁלְּחֵנִי, שַׁלְּחִנִי, שַׁלְּחוּ, שַׁלְּחֻנִי, שַׁלְּחוּנִי, אֲשַׁלַּח, אֲשַׁלֵּחַ, אֲשַׁלְּחָה אֲשַׁלֵּחֲךָ, אֲשַׁלְּחֶךָ, אֲשַׁלְּחֶנּוּ, אֲשַׁלְּחֵהוּ, אֲשַׁלְּחֶהָ, תְּשַׁלַּח, תְּשַׁלְּחֵנִי, תְּשַׁלְּחֶנוּ, תְּשַׁלְּחֵהוּ, תְּשַׁלְּחֵם, תְּשַׁלְּחִי, יְשַׁלַּח, יְשַׁלֵּחַ, יְשַׁלְּחֵנוּ, יְשַׁלְּחֶנּוּ, יְשַׁלְּחֵהוּ, יְשַׁלְּחֶהָ, יְשַׁלְּחֵם, תְּשַׁלַּח, תְּשַׁלְּחֵם, נְשַׁלֵּחֲךָ, נְשַׁלְּחֶנּוּ, תְּשַׁלְּחוּ, תְּשַׁלֵּחוּ, תְּשׁלְּחוּנִי, תְּשַׁלְּחוּם, יְשַׁלְּחוּ, יְשַׁלֵּחוּ, יְשַׁלְּחוּהָ, יְשַׁלְּחוּם, תְּשַׁלַּחְנָה, — א) במשמ' הושיט כמו קל9 ידיה שִׁלְּחָה בכישור וכפיה תמכו פלך כפה פרשה לעני וידיה שִׁלְּחָה לאביון (משלי לא יט-כ). — ושלח העץ את שרשיו, ענפיו: והיה כעץ שתול על מים ועל יובל יְשַׁלַּח שרשיו (ירמ' יז ח). ותהי לגפן ותעש בדים וַתְּשַׁלַּח פארות וכו' והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שִׁלְחָה לו (יחזק' יז ו-ז). ותארכנה פארתו ממים רבים בְּשַׁלְּחוֹ (שם לא ה). תְּשַׁלַּח קציריה עד ים (תהל' פ יב). — ושלח האל את בני ישראל, נטע אותם כשלוחת הגפן ברחב ידים: גוים הורשת ותטעם תרע לאמים וַתְּשַׁלְּחֵם (שם מד ג). — ב) ושלח ראובן את שמעון, האל חיה וחרב וכדו', כשמוש הקל10 בצרופים מקבילים: כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יי' וַיְשַׁלְּחֵנוּ יי' לשחתה (בראש' יט יג). וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וְשִׁלַּח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה (שם כח ו). וגם את הצרעה יְשַׁלַּח יי' אליהך בם (דבר' ז כ). ושן בהמות אֲשַׁלַּח בם (שם לב כד). ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו וַיְשַׁלְּחוּ בארץ פלשתים סביב (ש"א לא ט). וַיְשַׁלַּח יי' בם את האריות (מ"ב יז כה). בגוי חנף אֲשַׁלְּחֶנּוּ (ישע' י ו). למענכם שִׁלַּחְתִּי בבלה (שם מג יד). וַתְּשַׁלְּחִי צריך עד מרחק (שם נז ט). כי הנני מְשַׁלֵּחַ בכם נחשים צפענים (ירמ' ח יז). וְשִׁלַּחְתִּי אחריהם את החרב (שם ט יה). וְשִׁלַּחְתִּי בם את החרב את הרעב  ואת הדבר (שם כד י). עשה לך מוסרות ומטות וכו' וְשִׁלַּחְתָּם אל מלך אדום וכו' (שם כז ג). וְשִׁלַּחְתִּי אפי בך (יחזק' ז ג). או דבר אֲשַׁלַּח אל הארץ ההיא (שם יד יט). וְשִׁלַּחְתִּי בה דבר ודם בחוצותיה (שם כח כג). שִׁלַּחְתִּי בכם דבר בדרך מצרים (עמ' ד י). וְשִׁלַּחְתִּי בכם את המארה (מלאכי ב ב). יְשַׁלַּח בהם ערב ויאכלם (תהל' עח מה). תְּשַׁלַּח רוחך יבראון (שם קד ל). יְשַׁלַּח בו חרון אפו (איוב כ כג).  הַתְשַׁלַּח ברקים וילכו (שם לח לה). שלח אדם או חיה, עם או עבד, נתן להם ללכת לאשר ירצו ללא מעצור, enlassen; congédier; to dismiss: ויאמר יעקב אל לבן שַׁלְּחֵנִי ואלכה אל מקומי ולארצי (בראש' ל כה). ויאמר שַׁלְּחֵנִי כי עלה השחר (שם לב כז). ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יי' אלהי ישראל שַׁלַּח  את עמי ויחגו לי במדבר (שמות ה א). ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר וכו' וְשִׁלַּחְתַּנִי ונסתרתי בשדה (ש"א כ ה). כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך וְשִׁלַּחְתִּיךָ והלכת לשלום (שם שם יג). ואני שלשת החצים צדה אורה לְשַׁלַּח לי למטרה (שם שם כ). גם את בדם בריתך שִׁלַּחְתִּי אסיריך מבור אין מים בו (זכר' ט יא). — ועם קביעת הכוון, בצרופים שונים כגון שלח לביתו, לאהליו: ואת כל איש ישראל שִׁלַּח איש לאהליו (שפט' ז ח). ויתר העם שִׁלַּח איש לאהליו (ש"א יג ב). ביום השמיני שִׁלַּח את העם וכו' וילכו לאהליהם (מ"א ח כו). — ושלח אתו פדנה ארם, המדברה, עד הגבול וכדו': וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וְשִׁלַּח אתו פדנה ארם (בראש' כח ו). וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר וכו' וְשִׁלַּח ביד איש עתי המדברה וכו' וְשִׁלַּח את השעיר במדבר (ויקר' יו כא-כב). עד הגבול שִׁלְּחוּךָ כל אנשי בריתך (עובד' א ז). — ושלח את זולתו בדרך טובה, בברית: וכי ימצא איש את איבו וְשִׁלְּחוֹ בדרך טובה (ש"א כד כ). ויאמר אליו (מלך ישראל לבן הדד) הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וכו' ואני בברית אֲשַׁלְּחֶךָּ ויכתרת לו ברית וַיְשַׁלְּחֵהוּ (מ"א כ לד). — ובמשמ' לִוָּה אותו בדרכו, נתן לו לֵוּוּי: ויצו עליו פרעה אנשים וַיְשַׁלְּחוּ אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו (בראש' יב כ). ויקמו משם האנשים וכו' ואברהם הלך עמם לְשַׁלְּחָם (שם יח יו). למה נחבאת לברח וכו' וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בשמחה ובשרים (שם לא כז). — ושלח את העני וכדו' ריקם: לולי אלהי אבי וכו' כי עתה ריקם שִׁלַּחְתָּנִי (שם שם מב). וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תְשַׁלְּחֶנּוּ ריקם (דבר' יה יג). אלמנות שִׁלַּחְתָּ ריקם וזרעות יתמים ידכא (איוב כב ט). — ושלח את בתו החוצה, השיא אותה למקום אחר: ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שִׁלַּח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ (שופט' יב ט). — ושלח את העבד, את האסיר, חפשי: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חפשי מעמך וכי תְּשַׁלְּחֶנּוּ חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם (דבר' יה יג-יד). הלוא זה צום אבחרהו וכו' התר אגדות מוטה וְשַׁלַּח רצוצים חפשים (ישע' נח ו). וישובו אחרי כן וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שִׁלְּחוּ חפשים ויכבישום לעבדים ולשפחות (ירמ' לד יא). — ובהשאלה, את פרא המדבר: מי שִׁלַּח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח (איוב לט ה). — ושלח חיה ובהמה ועוף, ואת רגל הבהמה: וַיְשַׁלַּח את הערב (בראש' ח ז). וְשִׁלַּח את הצפר החיה על פני השדה (ויקר' יד ז). אשריכם זרעי על כל מים מְשַׁלְּחֵי רגל השור והחמור (ישע' לב כ)11. — ושלח מעינים, תעלות מים12: ואת תעלתיה שִׁלְחָה אל כל עצי השדה (יחזק' לא ד). הַמְשַׁלֵּחַ מעינים כנחלים (תהל' קד י). — ושלח לחם על פני מים13: שַׁלַּח לחמך על פני המים כי ברב ימים תמצאנו (קהל' יא א). — ובהשאלה, שלח מדון וריב: תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים יְשַׁלֵּחַ (משלי ו יד). יפיח כזבים עד שקר וּמְשַׁלֵּחַ מדנים בין אחים (שם שם יט). איש תהפכות יְשַׁלַּח מדון (שם יו כח). —  ושלח חבלים או את התלוי בחבלים, התירם ונתן להם להשתלשל ולרדת: ויקחו את ירמיהו וישלכו אתו אל הבור וכו' וַיְשַׁלְּחוּ את ירמיהו בחבלים (ירמ' לח ו). ויקח עבד מלך את האנשים בידו ויבא בית המלך אל תחת האוצר ויקח משם בלוי הסחבות ובלוי מלחים וַיְשַׁלְּחֵם אל ירמיהו אל הבור בחבלים (שם שם יא). — ושלח פרע שער ראשו: וראשם לא יגלחו ופרע לא יְשַׁלֵּחוּ (יחזק' מד כ). 

— ד) ובמשמ' של חזוק הפעֻלה, כאלו זרק, werfen; jeter; to throw, שלח חצים, אש, בערה בדבר וכדו', ואף בהפוך הנושא, שלח דבר באש: כי יבער איש שדה או כרם וְשִׁלַּח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם (שמות כב ד). וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שִׁלְּחוּ באש (שופט' א ח). ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב וכו' גם כל הערים הנמצאות שִׁלְּחוּ באש (שם כ מח). ואני שלשת החצים צדה אורה לְשַׁלַּח לי למטרה (ש"א כ כ). כי ידעתי את אשר תעשה לישראל רעה מבצריהם תְּשַׁלַּח באש ובחריהם בחרב תהרג (מ"ב ח יב). וְשִׁלַּחְתִּי אש במגוג (יחזק' לט ו). וְשִׁלַּחְתִּי אש בעריו ואכלה ארמנתיה (הוש' ח יד). וְשִׁלַּחְתִּי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן הדד (עמ' א ד). שִׁלְחוּ באש מקדשך (תהל' עד ז). — ושלח רסן או חבל, פרק אותו מעליו: כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שִׁלֵּחוּ14 (איו' ל יא). — ושלחו אילות את חבליהן, המליטו את ולדיהן: תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תְּשַׁלַּחְנָה (שם לט ג). —  ה) ובמשמ' גרש, שלח לבלתי שוב, verjagen, verstossen; chasser, expulser; to drive away, expel: וַיְשַׁלְּחֵהוּ יי' אלהים מגן עדן (בראש' ג כג). והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אֲשַׁלַּח מעל פני (מ"א ט ז). אין נפשי אל העם הזה שַׁלַּח מעל פני ויצאו (ירמ' יה א). —  ובפרט כמֻנח משפטי במשמ' גרושי האשה מבית בעלה: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה וְשִׁלְּחָה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה וְשִׁלְּחָה מביתו וכו' לא יוכל בעלה הראשון אשר שִׁלְּחָה לשוב לקחתה להיות לו לאשה (דבר' כד א-ד). אי זה ספר כריתות אמכם אשר שִׁלַּחְתִּיהָ (ישע' נ א). הן יְשַׁלַּח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר היושב אליה עוד (ירמ' ג א). כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שִׁלַּחְתִּיהָ ואתן את ספר כריתתיה אליה (שם שם ח). ושחרים הוליד בשדה מואב מן שִׁלְחוֹ אתם (דהי"א ח ח). — ושלח האל את האדם למות: אם בניך חטאו לו וַיְשַׁלְּחֵם ביד פשעם15 (איוב ח ד). תתקפהו לנצח ויהלך משנה16 פניו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (שם יד כ)17. — ובתו"מ: בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות ובית הלל אומרין משלחין בהמה חיה ועוף וכו' משלחין יינות שמנים וסלתות וכו' משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין (ביצה א ט). אם אינן מכירין אותו משלחים אחר עמו להעידו (ר"ה ב א). היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד (נזיר ו ח). המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר (גיט' ג ה). נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת (ב"מ ה י). אמר לו השואל שלחה לי ביד בני וכו' או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני וכו' (שם ח ג). הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה (מכות ג ד). עירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים (כלים א ז). השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים (פרה ח ג). אחד שבועות ואחד מעשר שיני אין פורעין מהן מלוה וחוב וכו' אבל משלחין מהן דבר גמילות חסדים (תוספת' שביע' ז ט). גנב ושילח סבלונות לבית חמיו משלם תשלומי ארבעה וחמשה (שם ב"ק ז י). לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן (ספרי דבר' שמג). מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף (ירוש' יומא א א). הרי שילחנו לכם אדם גדול (שם חגי' א ח). מטיבורו אדם נוצר ומשלח שרשין מיכן ומיכן (אבא שאול, שם נדה ג ג). אין משלחין איגרת ביד עכו"ם (שבת יט.). מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח (מד"ר בראש' עח). — ובסהמ"א: גם במשמ' פשט, הפשיט: עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי איכה שלח אותי מכתנתי (ס' הישר, לבוב, מב:). — וברפואה, שלח את הבטן, שלשל18: ומועיל (היין) לחולי מעים וישלחם אם יעצר במעים (ר"י זבארה, ס' שעשועים א, דודזון, 12). מרק התרנגול הזקן ישלשל הבטן וישלחהו (משל הקדמוני ב). 

— פֻע', שֻׁלַּח, שֻׁלָּח, שֻׁלְּחָה, שֻׁלַּחְתִּי, שֻׁלְּחוּ, מְשׁלָּח, יְשֻׁלַּח, —  ששִלחו אותו: הבקר אור והאנשים שֻׁלְּחוּ המה וחמריהם (בראש' מד ג). כה אמר יי' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכו' הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שֻׁלְּחָה אמכם (ישע' נ א). שמועה שמענו מאת יי' וציר בגוים שֻׁלָּח (עובד' א א). אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי יְשֻׁלַּח בו (משלי יז יא). ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים וכו' כי עתה שֻׁלַּחְתִּי אליך (דני' י יא). — ושֻלח בדבר ברגליו: ויששכר כן ברק בעמק שֻׁלַּח ברגליו19 (שופט' ה יה). כי שֻׁלַּח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך20 (איוב יח ח). — בינ' מְשֻׁלָּח, נעזב: כי עיר בצורה בדד נוה מְשֻׁלָּח ונעזב כמדבר (ישע' כז י). — ובתו"מ, בינ' מְשֻׁלָּח: כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים (ירוש' יומא ו ג). מכה משולחת מין אחד משולחת מכל המינין (תענ' כא:). חיה רעה שאמרו בזמן שהיא משולחת מתריעין עלה, אינה משולחת אין מתריעין עליה (שם כב.). כל ימיה שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה (מד"ר בראש' ס). ועי' מְשֻׁלַּחַת, 3392. ובכל השנים האלה יהיה בליעל משולח בישראל (ברית דמשק ו ח, סגל, השלח כו, 488). — ובסהמ"א, במשמ' הנ"ל וגם במשמ' פרוע: העצמים הפשוטים עצמם אינם משולחים אלא כחותיהם ונצוציהם הם משולחים (מקור חיים ג). הזוהר המשולח מהשמש (שם שם). וידוע שקדוש שם לדבר שלם נכבד ומיוחד הפך שם חול שהוא מורה על כל דבר חסר משולח ומותר לכל (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קכד.). והוא שאמרו ז"ל אין מזל לישראל שאינם משולחים ונעזבים לטבע ולממשלת הכוכבים (שם, קסב:). לפי שהייתי משולח ולא הייתי מתעסק בעבודת האדמה בנערות (רד"ק, זכר' יג ו). ידוע הוא שכל מי שנולד מטפה קרה יהיה לעולם פתי וסכל וכמו משולח (רמב"ן, אגרת הקדש ג). וכן התבונן בהיות הצרות מתחדשות והמכות המשולחות שהן ענין של הדין והעונש (ג'יקטיליה, גנת אגוז ב, סג.). זאת התיבה תשולח הנה על החרדים על הממון (ר"י מסיר ליאון, נופת צופים ד לג, 170). עינן לצים ישולח לעולם על הדבור (שם שם). שמפאת שכלו ונשמתו לא היה ראוי שישולח אל תאוותיו (ר"י אברבנאל, בראש', ויהי כי החל). אך מחבר הנ"ל לא שמר פיו ולשונו וכו' ישתאה העומד על דבריו המשולחים (שאילת יעבץ ב, כג.). שולחתי במלאכות ראשי עם קדש (ר"י עמדן, פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 353). וכן מכים העבדים אם הזיקו מכה רבה שלא יהיו משולחים להזיק (שו"ע חו"מ גניבה שמט). — ואמר המשורר: ביום נהיה נשואים על כתפות, משלחים אלי ארץ גזרה (עמנואל, אבי חכמה, מחב' ח, הברמן, 224). — ובינ' מְשֻׁלָּח במשמ' שליח, במיוחד של מוסד צבורי, נוהג בספרות ובדבור. — ובפילוסופיה שֻׁלַּח, שמש בשמוש סתמי ומָחלט, ובינ' מְשֻׁלָּח, סתמי, החלטי21,  absolut; -u; -ute: אחר יצירת גשם משולח נאצלה צורת מים וצורת אויר וכו' (אמו"ר לראב"ד א). ועל מה זה שולח שם הטבע ראשונה ועל מה זה נעתק בהעברה ועל מה זה שולח שם הנפש (שם ג). ואמנם יהיו קשורי החבור כאשר ישולחו צודקים (כל מלאכת ההגיון, קלצקין, אנתולוגיה, רסח). החיוב ימצא בג' פנים וכו' והם הכרח, אפשר, משולח וכו' המשולח הוא דבר מכוסה בטבע האפשר (משל הקדמוני ב). כי החי לא ימצא לבדו בזולת התחבר עמו צורה אחרת מינית כאלו תאמר חי צוהל או חי נוער או חי שואג אבל החיות המשולח לא ימצא לבדו (ר"י אלבו, עקרים ב ה). ואמנם תצדק בפועל הפרטי המעויין אבל בשם יתברך שהוא הפועל הכולל המשולח עד ששם הפועל יאמר עליו ועל זולתו בשתוף השם (שם שם יג). וחכמינו דנו שהכתוב דבר דבר משולח (ר"א הקראי, גן עדן, פסח ד, מ.). ויש יושר מוחלט ויושר משולח (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א ב, פתיחה, לז:). 

— הִפע', הִשְׁלַחְתִּי, מַשְׁלִיחַ, הַשְׁלִיחַ, — כמו פִע': הנני מַשְׁלִיחַ בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב (שמות ח יז). וְהִשְׁלַחְתִּי בכם את חית השדה ושכלה אתכם (ויקר' כו כב). בימים ההם החל יי' לְהַשְׁלִיחַ ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו (מ"ב יה לז). ארץ כי תחטא לי למעל מעל וכו' וְהִשְׁלַחְתִּי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה (יחזק' יד יג). הנה ימים באים נאם אדני יי' וְהִשְׁלַחְתִּי רעב בארץ (עמ' ח יא). — ובסהמ"א: ויתראה לו (לפליפוס) בתוך מלחמתו כאילו נחש נלחם בין ידיו ומשליח אימה לכל בני המדינה (יוסיפון, גינצבורג, עג.). — ואמר המשורר: חצים בלב צריו שחוטים יהשליח (ר"ש הנגיד, כל איש אשר יעש, בן משלי, אברמסון, 294). אך הזמן עבדו וכי מיום ליום עברה וזעם מאנוש משליח (רמב"ע, אסיר אשר, ברודי, סה). 

— הַָפע', הֻשְׁלַח, — כמו נִפע', ואמר המשורר: אך רע לרע ישלח, לא זה וזה יצלח (יוסף פיאמיטא, על מה בני תבל, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שלה). 

— הִתפ', *הִשְׁתַּלַּח, — כמו פֻע': מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח (שבת ט ג). נשפך הדם ימות (השעיר) המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם (יומא ו א). נשפך הדם תמות  (הצפור של צפורי המצורע) המשתלחת מתה המשתלחת ישפך הדם (נגע' יד ה). נשתלחה לאב שושבינות כשהיא נגבית נגבית מן האמצע (תוספת' ב"ב י ז). ומשתלחות חוץ לכל עיר למקום טמא  (שם נגע' ו יא). אין לי אלא שיכול להשתלח, שאינו יכול להשתלח מנין, תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת עינו (מכי' משפטים מסכת' דנזיקין ט, איש־שלום, פה:). שאלו את ר"א חלה השליח אמר להן כך תהו בשלום, ואם חלה המשתלח וכו' (ירוש' יומא ו ג). בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים (שבת לב:). שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירים שליחותן אבל שלוחיך למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן (ב"ב כ.). מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח (ר' שמעון, מד"ר בראש' עח). שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחותו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותם שנים ששלח יהושע בן נון (שם במד' יו). הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו (שם שם יח). שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיים מה שנא' והמטרתי על עיר אחת, בשניה חצי רעב משתלחין בה וכו' (ר' יוחנן, שם שה"ש, התאנה חנטה). — ובתפלה: ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך וכו' מפני היד שנשתלחה22 במקדשך (ומפני חטאינו, מוסף לרגלים). — ובסהמ"א: כי לא שלם עון האמורי, להיות משתלח מארצו עד אותו זמן (רש"י, בראש' טו טז). והיה ברכה, שנשתלחה ברכה במעשה ידיו (מדה"ג בראש' יב ב, מרגליות ריח). באפס עצים תכבה אש וכו' כי אין לה עצים להשתלח בהם (ר"י נחמיאש, משלי כו כ). והדם משתלח מן הכליות אל מקום שמתקבץ בו השתן (ר"י בן יהודה, ס' מוסר ב יג). — °ובמשמ' עשה פרוע ומשֻלח: שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים ואחר כן יתיחדו בחדרים ותוך בתיהם במרים וחטאתם בהשתלחם לאכל האסורים (ר"ש א"ת, מו"נ ג לג). ועם זו המלאכה (מלאכת הצייד) קרה לנו שהרגיל עם אנשים פוחזים קלי המרוץ משתלחים אל קלות ראש ואל ההפקרות (הוס' לתגמ' הנפש, מו:). — °ובמשמ' מי שאליו נשלח אדם שליח: שהשליח מליץ בין השולח למשתלח (מיוחס לרש"י, דהי"ב לב לא).