ב. שֶׁלַח

ש"ז, שְׁלָחַיִךְ, — פלג, תעלה1, Bach, Kanal; ruisseau, canal; brook, channel: ואת חומת ברכת הַשֶּׁלַח לגן המלך (נחמ' ג יה). שְׁלָחַיִךְ2 פרדס רמונים עם פרי מגדים (שה"ש ד יג). — ובתו"מ: לפי ששותה מי גשמים אבל אינו שותה מי שלחים (ספרי דבר' לט). — ובפרט בצרוף בֵּית־שְׁלָחִין3, שדה הצמא למים אשר פלגי מים נשלחים אליו כדי להשקותו, בנגוד אל בית־בַּעַל (עי' שם): מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה וכן בבית השלחים (שבי' ב ב). משקין בית השלחין כמועד ובשביעית (מו"ק ב ב). אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה, יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו (ב"מ ט ב). המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלחים (ב"ב ד ז). מאימתי שורפין הקשין שבשורות השדה וכו' בשדה בית השלחין מיד (תוספת פאה ב יט). המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין ובית האילנות וכו' (שם כתוב' ח ו). השוכר שדה בית השלחין מחבירו אין פחות משנים עשר חודש, שדה בית הבעל כונס את גורנו ומסתלק (שם ב"מ ט ב). כל שהיא פסידה והולכת זו היא בית השלחין (ירוש' מו"ק א א). אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה (ב"ב צט:). — ואמר המשורר: תרקד הצביה במסבה ועל לבה כרמוני שלחים (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלז). ואפריח במי ירדן נרדי ואשליח בשלֹח שְׁלָחָי (ר"י הלוי, הציקתני, זמורה א, 20).



1 [מן שָׁלַח, כפלגים שמעיָן או ברכת מים שולחים לכאן ולכאן, ויש משוים בקופטית שֶׁלֶח במשמ' זו, שׁוֹלֶח, פִּלֵּג תעלה, ובאשור' שִלִח'תֻ, תעלה.]

2 [במשמ' זו הבינו פרשנים עברים (עי' רש"י) את הכתוב, בשמוש המלה בלשון חז"ל (ועי' לקמן), והשבעים מתרגמים ἀποστολσί כלשון שליחות, ולפי זה יש מבארים כשלוחות וזמורות של הגפן. ואמנם לפי הענין עדיף למצא כאן כנוי לחלק מגוף הרעיה, שהוא נמשל בכתוב לפרדס עם רמונים, ולפי זה הציעו נ. בריל ופ. פרלס קריאות כגון: ש(ני) לְחָיַיִךְ, אך אפשר שיש לבטא, בשנוי נקוד בלבד: שֶׁלֶּחְיֵךְ פרדס וכו', בדומה אל שם ה ב: שראשי נמלא טל וכו'.]

3 [ואמנם היו שפרשו שלחין כלשון שלהין במשמ' לאות וחלשה של הקרקע (מו"ק ב.), ואינו מסתבר; עי' דברי י' זֶנגר בהוצאת פרוש הרמב"ם למשנת בבא בתרא, עמ' 32.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים