*, שולחני, ש"ז, — פורט מעות היושב על יד שלחנו בשוק1, Gekdwechsler; changeur, banquier; money-changer: פודין מעשר שני בשער הזול וכו' כמות שהשלחני פורט ולא כמות שהוא מצרף (מע"ש ד ב). מצא וכו' לפני שולחני הרי אלו שלו, בין הכסא ולשולחני הרי אלו לשולחני (ב"מ ב ד). המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן וכו' ר' יהודה אומר חנוני כשולחני (שם ג יא). עד מתי מותר להחזיר, בכרכים עד כדי שיראה לשולחני (שם ד ו). המחהו (בעל הבית לשכיר) אצל חנוני או אצל שלחני אינו עובר עליו (משום לא תלין) (שם ט יב). אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו, אמר לו תן לי את הדינר, אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי ישבע בעל הבית, נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך ישבע שולחני, ר' יהודה אומר אין דרך שולחני לתן איסר עד שיטול דינרו (שבוע' ז ו).מסמר של שלחני טהור (כלים יב ה). (לא יצא) השולחני בדינר שבאזנו (תוספת' שבת א ח). ריקועי זהב ציפוי לבית קודש הקדשים שמעון בן עזאי אומ' השולחנין נוטלין אותן בשכרן (שם שקל' א ט). הולך אצל שולחני ושולחני נוטל לו ממנו ונותן לו מן המטבע היוצא במדינתו (שם שם ב יג). משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן להתלמד בהן ולהתעטר בהן (שם ב"מ ד ב). היו חמרין ופועלין עומדין עליו בשוק ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואיפרנסם נותן (שם שם ט). מה בין נבונים לחכמים, חכמים דומים לשולחני עשיר, כשמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה, נבון דומה לשולחני תגר כשאין מביאים לו לראות מביא משלו ורואה (ספרי דבר' כג). לאיכן היו הקולבונות נופלין וכו' שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן (בן עזאי, ירוש' שקל' א ז). נוטל מעות משולחני ונותן לחוצבין ולסתתין (שם שם ד א). פתח עליו (רבי עקיבא על רבי אליעזר שנפטר) בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצות (סנה' סח.). לטרפסטיס של מדינה שנמצא אחריו דבר של זיטמא וכו' נמצא אותו השולחני חייב קטבלטון (מד"ר במד' ד). וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה, עירו היה, ויש אומרים שולחני היה שהיו מלכי גוים נמלכים בו בשולחני שהכל מריצין לו (שם שם כ). לשולחני המשקר במשקלות, בא בעל השוק והרגיש בו אמר לו אתה משקר במשקלות, אמר לו כבר שלחתי דורון לביתך (שם שם). לשלחני שאמר לתלמידו אם יביאו לך סלעים לפרוט פרוט (שם שם כא). — ובסהמ"א: בורסי וחנוני וצבע ושלחני נאמן וזיפאי (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ, כהנא ב, 53). ובכל עיר ועיר אשר בה עסקים גדולים יושבים השלחנים לתת מעות למי שצריך אליהם (יחיאל נסים מפיסא, חיי עולם, הצופה לחכמת ישראל ו א, 20). — ואמר המשורר: אני צרף ושלחני, אני בשם וחנוני (עמנואל אני ישן, מחב' ט, הברמן, 278).
1 [השוה גם בדברי האונגליון (מתאי כא יב) (וכמעט באותן המלים מרכוס יא יח): ויבוא ישו אל המקדש ויגרש את כל המוכרים והקונים במקדש, ואת שולחנות השולחנים τϱαπέζας τῶν ϰολλυβιςτῶν ואת מושבות מוכרי היונים הפך. וכן בארמית פתוראה (חול' נד:) באותה משמ', מן פתורא, שלחן.]