*, ש"ז, —  עור בהמה שנפשט מעליה, פֹּחַל, Balg, Fell; peau, dépouille; coat, skin: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן (שבת ד ב).  אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום (בכורות ט ד).  החובט על השלח חוץ למים בכי יתן (מכשיר' ה ו).  שלחין של בעה"ב תנן אבל של אומן וכו' לא מטלטלינן להו (שבת מט.). הביאו שלחין ונשב עליהן (שם מט:). —  ובסהמ"א:  מפשיטין את המתה, השלח שלה, ומלבישין את החיה, היתום (רגמ"ה, בכורות נז:). ויש דברים שאם טמן בהם התבשיל ישאר בחמימותו לבד ואינם מוסיפים לו בשול אלא מונעים אותו מלהצטנן כגון מוכין זוגין וכו' ושלחין (אהרן הקראי, גן עדן, שבת יח, לד:).