*, ש"ז, — שדה אחרי הקציר, בקַשי התבואה שעליו, לפני שנחרש1,  Stoppelfeld, ungepflügtes Feld; chaume; stubble-field: החוכר שדה מחבירו נרה ולא זרעה נותן לו חכורו ואף על פי כן שמין לו, שאינו דומה מניחה לפניו נירה למניחה לפניו שלף (תוספת' ב"מ ט כט). לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין והיו חברותיה במקור נדפס 'חבורתיא' תמהות עליה ואומרות אתמול היתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך (ר' חייא, מד"ר שה"ש ו, לא ידעתי). — ושלפי קציר, במשמ' הזמן שאחרי הקציר2,  כשהשדות משתלפים: שילפי קציר חטין היו והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין (רב יהודה בשם שמואל, יבמ' קמז:). — ובהשאלה, שלפי הגזרה, שלפי השמד, אחרי השמד, קציר הדמים, כשהשדות כאלו מלאים עצמות הרוגים כשדה שלף3: שלפי הגזרה היו והיו נחבאין במערה (שמואל, שבת ס.). בשלפי השמד נתכנסו רבותנו לאושא (מד"ר שה"ש ב, סמכוני באשישות). — ואמר הפיטן: וקדמה וימה ינתן לנתינים בשלף (ר"א קליר, ויכון עולם, סלוק ת"ב).