שַׁלְמָן

°, תוש"ז, — שָׁלֵם, אוהב שלום1, friedlich; pacifique; peaceful: אהה כי אפס המליץ, אשר עצמותינו יחליץ, הדוד הנאמן, המרחם והשלמן (עמנואל, מחב' כא, הברמן, 609). אי צדקת אי רחמנית, אי צנועה אי שלמנית (הוא, מחב' כד, שם, 683). — ובמשמ' מְשַׁלֵּם חובו, ואמר המשורר: אני לוה אני שלמן, אני גזלן אני נאמן (עמנואל, אני ישן, מחב' ט, הברמן, 278). 



1 [השוה דברי התלמוד ברכ' לט:,: אמר לו מה שמך אמר לו שלמן, אמר ליה שלום אתה ושלימה משנתך ששמת שלום בין התלמידים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים