* 1, פ"י, — הרתיח במים חמים, absieden; faire bouillir; to seeth, scald:  הכובש השולק המולח חייב (מעשר' ד א). היה מבשל את השלמים או שולקן (נזיר ו ט). העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה של שולקי זיתים שהוא טמא (עד' א ח). נמצא מקום ישיבת הבלן, מקום ישיבת הצבע, מקום ישיבה של שולקי זיתים טהור (כלים ח ח). המחתך לבשל כיון שקרצן חיבור, לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חיבור (תוספת' עקצ' ב ח). ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומר עליהן בורא פרי האדמה (ר' זעורא בשם שמואל, ירוש' ברכ' ו א). תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן (שם שם). הפגין של שביעית אין שולקין אותן (שם שביעית ד ז). ביצים ששלקן ומצא בהן אפרוח בנותן טעם (שם תרומ' י ח). מימיי לא מלאני לבי לומר לאדם צא ולקוט לך תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושלוק לפוטרו מן המעשרות (ר' יושע, שם מעשר' א א). הכובש עד שיכבוש כל צורכו, השולק עד שישלוק כל צרכו (שם שם ד יא). הצולה והמטגן והשולק והמעשן כולהן משום מבשל (שם שבת ז ב). שלק מקצת או בישל מקצת אין זה גדי מקולס (שם פסח' ז א; שם ביצה ב ז). שנים עשר לוג שבו שולקין את העיקרין דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן (שם שקל' ו א). ושמן זית הין וכו' שבו היה שולק את העיקרין (ר' מאיר, שם סוטה ח ג). אפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים (ר' אלעזר, ביצה כה:) מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו2 זונה אחת שנתחייבה שרפה למלך בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים (ר' יהודה בשם שמואל, בכורות מה.). לאחר ג' ימים יצא רבן יוחנן בן זכאי לטייל בשוק וראה אותן ששולקין תבן ושותין מימיו אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולים לעמוד בחיילותיו של אספסיאנוס (מד"ר איכה א ה, היו צריה). — ובינו' שָׁלוּק, שלוקים, במשמ' דברים שלוקים: אפילו אכל שלוק והוא מזונו מברך אחריו שלש ברכות (ר"ע, ברכ' ו ח). ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור, יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין (פסח' ב ו). שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כלו צלי (שם י ד). הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק (נדר' ו א). מן השלוק אינו אסור אלא מן השלוק של בשר, שלוק שאיני טועם אסור בכל השלקים (שם שם ג). ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין (זבח' י ז). אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים ולא מן הכבושים ולא מן השלוקין (מנח' ח ג). ביצה מגולגלת עד שיגוס ושלוקה עד שירסס (עקצ' ב ו). שמן השרוי והשלוק והמבושל של שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח (תוספת' מנח' ט ח). ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו (רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן, ירוש' ברכ' ו א). ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות, שלוקות בשאינן שלוקות צריכין שיעור אחר (שם תרומ' י ח). בו ביום גזרו על פיתן (של גוים) וכו' על שלוקיהן ועל מלוחיהן (ר"ש בן יוחי, שם שבת א ה). השלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל השלמים או שולקן וכו' והא תנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר ר' יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (שם נזיר ו י). ושוין שיוצאין בהן כמושין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין (פסח' לט:). מתובלת אוסרת ונאסרת, שלוקה אוסרת ונאסרת (חול' קיא.). — ובסהמ"א: מה עשה הקב"ה הרתיח מי תהומות והיו שולקין את בשרם ופושטין את עורן מעליהן (פדר"א כא). פולין ואפונין ועדשים וכיוצא בהן ששולקין אותן העכו"ם ומוכרין אותן אסורין משום בישולי עכו"ם (רמב"ם, מאכלות אסורות יז יח). 

— נִפע', *נִשְׁלַק, — ששלקו אותו: כל הנשלקים עם התרדים אסורים מפני שהם נותנין את הטעם (ר' יוסי, תרומ' י יא).  גרופית של זית טהורה עד שתשלק (ר' יהודה, כלים יב ח). השתי והערב מטמאין בנגעים מיד, ר' יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד (נגע' יא ח). 

— פִע', *שִׁלֵּק, — כמו קל: איזהו גרנן למעשרות, הקשואים והדלועים משיפקסו וכו' אבטיח משישלק, ואם אינו משלק עד שיעשה מוקצה (מעשר' א ה). היה מפק' ראשון ראשו' ומשלק ראשון ראשון לא נטבלו עד שיפק' כל צורכו וישלוק כל צרכו, פיקס ושילק ברשו' ההקד' ופדיו וכו' (ירוש' שם שם).