°, ש"ז, מ"ר שלקים, שלקין וגם שלקות, — מאכל שלוק: מי שלקות ומי כבשים של תרומה אסורים לזרים (תרומ' י יב). רבי ובית דינו התירו בשמן (של נכרים) ושלקות וכבשין וכו' (ע"ז ב ו). אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טמאים בין טהורים ומי כבשים ומי שלקות (מקו' ז ב). מי כבשים ומי שלקות ומי זיתים מטבילין בהן (תוספת' שם ה ז). שלקות (שסחטן) בין לגופן בין למימיהן אסור (ירוש' שבת ז ב). יום הכיפורים שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן (שם פסח' ד ד). שלקות מברכים עליהן בורא פרי האדמה וכו' שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו (ברכ' לח:). ושלקות בין לגופן בין למימיהן אסור (שבת קמה.). — ושלקין: מי כבושין ומי שלקין מי תורמוסין אין בהן משום גלוי (תוספת' תרומ' ז יג). השלקין והכבשין שלהם וכו' אסורין (כותים ב י, קירכהים, 35). — ומ"י שלק: אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו שלש ברכות (ר"ע, ברכ' ו ח). מי שלק של ביצים (ירוש' גיט' א א). כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו, וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (ברכ' לח:). — ובסהמ"א: ובירקות שלוקין נותן לו לכהן מן השלקות בשוויו (רגמ"ה, בכורות ט:). כמו שיסבול החולה חוליו ומכאוביו וכו' וישתה מי הסמין המרים ושלק העשבים החמוצים והעפוצים (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ג, ענעלאו, 43).